הלוואי והכל היה יותר קל.
הלוואי והייתי יכולה להיות כמו הבנות החמודות האלה שמתנהגות ב.. חמודיות והכל אצלן שמח וקופצני ומלא חיים, כאילו שאין להן חרא בחיים. הלוואי והייתי מסוגלת להבליג ככה. הרי לאף אדם אין חיים מושלמים בלי דאגות. יש רק אנשים שלא מתמקדים באותן הדאגות. לצערי אני לא אחד מהם. ואני מודה על כל פרק זמן, אפילו אם לכמה דקות, שאני מסוגלת להוריד מהראש שלי את החשיבה הבלתי פוסקת על כל מה שאני צריכה להספיק ולעשות.
ובכלל אני לא בדיוק בנאדם צוהל שכזה. כן. זה לא שאין לי שמחת חיים, יש לי, זה פשוט לא כל כך מובלט אצלי. הרבה אנשים שואלים אותי כשהם רואים אותי בבוקר: "קרה משהו?", "לא, לא", "את נראית מעוכה ממש!". מעוכה. פיכסה! שונאת להיראות מעוכה. וכשאומרים לי את זה בימים שאני במצב רוח טוב זה הורס לי את כל היום. הייתם יכולים להגיד במקום: "וואו לי! את נראית נורא היום! בחיי, כמה שאת נראית רע!".
זאת לא תקופה, זה לא יום. זאת סתם מחשבה.
אולי אני צריכה באמת לבוא לחיים ולאנשים מסביבי בגישה יותר חמימה. אני מקווה שזה לפחות יפתור כמה בעיות.
בחיים לא רציתי יותר קיץ וחופש גדול. אני פשוט צריכה לגמור עם השנה הזאת ולנוח!
אני חושבת שקיץ עושה לי יותר טוב. ואז אני גם לא נראית חולת סרטן (יש לי עור נורא נורא נורא בהיר. ואני לא לבקנית).
אני אומרת יותר מידי שטויות. אני צריכה לשתוק לפעמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
