לגמור ממחשבה

"לו רק יכולתי לגעת, אולי גם יכולתי להרגיש." כך היא אמרה לו,אך בעצם הייתה מוצפת ברגשות שלא ידעה לפרש. "במה את רוצה לגעת?" שאל בצורה מגששת,בזמן שידו התקרבה לאיטה לכיוונה. היא הסתכלה אליו,בעיניים הגדולות והירוקות שלה,אך שום צליל לא יצא מפיה. הוא הסתכל אליה ולא ידע מה לחשוב.הוא הרחיק את ידו באיטיות ממנה ופתאום היא תפסה אותה, בעצמה לא היה לה מושג למה,פשוט זה היה נראה לה הדבר הנכון לעשות, בזמן שהיא מתחבטת בשאלה שהוא שאל. "אני מחכה לתשובה" הוא אמר בקול מלא תקווה. "גם אני" היא ענתה לו מבלי לחשוב. פרצופו היה מופתע ולא מבין,היא שחררה את אחיזה מידו. ברגע שהמגע ניתק,היא ידעה את התשובה. היא רצתה לגעת בו,בשביל להרגיש לא את מגעו אלא להרגיש אהבה,לא אהבה כלפיו,מזה אין לה מחסור,אלא אהבה כלפי עצמה.אך לא היה לה נעים לגעת בו שוב,היא הרגישה שאם היא תיגע בו היא תנצל אותו ותיקח ממנו משהו שאינו שלה. בנתיים,הוא הסתכל עליה במבט תוהה,מנסה להבין מה עובר במחשבותיה ממה היא כל כך מוטרדת,למה כל כך רע לה,הרי הוא פה בשבילה אוהב אותה,הוא היה מבולבל ורק רצה שתחייך ושתפסיק להיות מוטרדת כל הזמן.

היא פחדה לפגוע בו,היא ראתה בעיניים שלו שכואב לו לראות אותה כך,היא חייכה. "עכשיו אמיתי" הוא ביקש,כי הוא הבין לאן היא חותרת ואם כבר היא מעבירה נושא,עדיף שזה יעשה כמו שצריך. "זה אמיתי" היא ניסתה לעבוד גם על עצמה,אך ידעה שהוא ייהפך לאמיתי בעוד כמה רגעים.

"נו" "הנה"

"ככה יותר טוב"

הוא אחז את ידה והם המשיכו לטייל,אך היא לא הצליחה להתחבר לאהבתו,היא הייתה עסוקה מידי בלחייך חיוך אמיתי.