לפעמים הייתי רוצה שהוא יהיה יותר מבין וישים לב לכל המשפטים הקטנים והדביליים שיוצאים לו מהפה. המשפטים האלו שאחר כך גורמים לך לאהוב את עצמך קצת פחות,או בעצם להבין שאף פעם לא ממש אהבת את עצמך. אבל אני מתעלמת, הרי אני אוהבת אותו. למרות שהוא לא מבין במיוחד ודורש הרבה תשומת לב. אחרי הכל הוא גבר או "גברגבר" כפי שחבריו יכולים לקנות אותו כי את העבודה שלו במיטה הוא בהחלט יודע לעשות כמו שצריך ואני גומרת בשרשרת. למרות שקצת יותר כוח לא היה יכול להזיק, הזמן היחידי שהוא יכול להשפיל אותי בלי שזה יעשה לי רע והוא לא עושה את זה.
אני כל יום מוצאת את עצמי מהרהרת, אם גם ככה לא אכפת לו ויש כל כך הרבה רבדים של אי התאמה. אז למה להיות ביחד? ואז הכל באי סדר, למרות שהיה לי סידור מדויק בראש על כל דבר בנושא, כאילו מישהו לקח את המוח שלי וניפץ אותו כמו אגרטל וצריך להרכיב את כל החתיכות הקטנות עד שהוא שוב יהיה מושלם. כי האגרטל הזה כלכך יקר ואין שני לו. אבל כל פעם שכמה חתיכות מתחברות להן יחד אחרות נופלות כי לא חיכיתי מספיק זמן שהדבק יתייבש. אבל אין לי זמן לחכות. אז אני קונה סופר גלו. והכל מתערבב לי לעיסה דביקה ואני כבר לא מצליחה להפריד בין החלקים. ואני מבינה שהדבק הזה יישאר לנצח או לפחות לכמה שנים טובות. באמת שאין טעם לנסות ולהפריד אותו עכשיו, כי הוא כבר שם ולמרות שזה לא אותו שלם כמו מקודם. זה שלם קצת אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
