חצי שנה אחרי הפעם הקודמות ושוב מצאתי את עצמי באוטו עם המשפחה בדרך העקלקלה לאילת. בסופו של דבר הגענו למלון ב5 אחה"צ. [העיקר אמרו לי יוצאים ב8 בבוקר, אני כמעט ולא ישנתי בגלל זה, הייתי מוכנה בזמן. ובסוף חיכיתי להם 3 שעות עד שהם יתארגנו]. התמקמנו לנו במלון. ההורים בחדר שלהם, אחי הקטן ואני בחדר שלנו, הוא התעקש לישון על המיטה המתקפלת. הרי אני אחות מתחשבת, שאני אסרב לבקשתו? בטח שלא. אז לאחר שהסדרנו לנו את עניין המיטות, בדקתי את המיטה שלי. אומנם לא באופן שהייתי רוצה לבדוק. אבל לשכב על המיטה ולראות טלוויזיה זה גם משהו. אחרי שמיציתי את העניין יצאתי לי לבדי לטיילת הידועה של אילת. עכשיו בהיותי רווקה הבנתי למה כולם כל כך אוהבים את הטיילת. אי אפשר ללכת שם דקה בלי שיתחילו איתך. מה שכמובן נורא מוסיף לאגו. אבל זה מתחיל להיות קצת מטריד שחבורה של ערסים מתאספים סביבך וכל אחד מנסה לנפח את החזה יותר מהשני הרגשתי שנכנסתי בטעות לכלוב של גורילות. למזלי בדיוק חברה שלי התקשרה אלי. מה שנתן לי תירוץ להסתלק משם כי "מאמי" צריכה פרטיות שהיא מדברת בטלפון.
יום שני הגיעה ואיתו מכת חום. כן, זה מה שקורה שאת לבנה כשלג ואת נרדמת על שפת הבריכה כעבור כמה שעות את אדומה כעגבנייה. [מה שכן להפתעתי שאדמימות עברה קצת השתזפתי]. אבל במכת חום כמו במכת חום, זה לא רק הצבע האדום. אלא גם מיגרנות ותשישות. אז בזמן שכולם חיכו שהאגדה תגמר כדאי שהם יוכלו לאכול אני חיכיתי שהיא תגמר כדאי שאני אוכל ללכת לישון. מה שכן כבר הרבה זמן שלא הייתה לי שינה חזקה כמו זו. הייתי גמורה לגמרי.
ולפתע הגיע לו הלילה האחרון שלי באילת. כמובן שאני לא אשאר במלון. אבל מסתבר שהתוכניות שלי לא הלכו כמתוכנן ונרדמתי. למזלי[לפחות זה מה שחשבתי בהתחלה], קיבלתי SMS בלילה מידיד של חברה שבחיים לא פגשתי שגם הוא באילת ואם בא לי להיפגש. כמובן שהסכמתי, כי אני מודה באשמה שאף פעם לא ראיתי בשעות שינה דבר חשוב במיוחד. אז נפגשנו. הבחור היה נראה קצת מוזר אבל חשבתי שאולי הוא סתם יוצר רושם כזה. לא צריך למחוק מישהו סתם על ההתחלה. אחרי כמה דקות הוא הציע שנעלה לכדור הזה שבטיילת. לא הייתה לי התנגדות.אני ממש אוהבת דברים מהסגנון הזה שיהיה כמה שיותר מהיר ושימשך כמה שיותר זמן.אז עלינו. אבל אחרי שירדנו ובאמת ישבתי ודיברתי עם הבנאדם, הבנתי משהו. לא טעיתי, הבחור באמת יצור מוזר. אז אחרי שניסיתי לרמוז לו בעדינות שילך והוא לא הלך. פניתי לתוכנית ב'. ניגשתי לאיזה בחור שעובד בטיילת והתחלתי לדבר איתו. בסופו של דבר הוא הבין שהוא לא קשור והוא התחפף משם. בזמן הזה כבר התחיל להופיע הבוקר. מה שגרם לי למצוא את עצמי עם ההורים בדרך לשייט. מה שהסתבר כשייט בספינת "טייפון" שנוסעת מהר ועושה עצירה בחוף האלמוגים איפה שכולם צוללים שמה. פתאום המדריך [הבחור היחידי שהיה בערך בגילי, אגב]. מוציא שנורקלים ואומר שאנחנו יכולים לרדת לצלול. לא הייתי עם בגד ים אלא עדיין עם הבגדים מהלילה. אבל אני ממש אוהבת ים. שאני אוותר על להכנס?! אז לקחתי כמה רגעים אבל בסופו של דבר התפשטתי ונשארתי עם חזייה ותחתונים וקפצתי ראש למים. זו הייתה הרגשה טובה, במיוחד בשל העובדה שנעצרתי סנטימטרים ספורים מעל שונית אלמוגים ועליתי בדיוק בזמן למעלה בלי להתנגש.
וכרגיל התמונה המסורתית של אילת שלא רואים בה ממש משהו.
חג שני שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
