לגמור ממחשבה

אני מוצאת את עצמי בוהה בשפתיים האלה, שהן לא שם במציאות. מנסה לדמיין איך זה יהיה לנשק אותן. ואיך זה יקרה. אולי הוא יזרוק עלי כרית ויפיל אותי על המזרון, ויכריז בילדותיות "ניצחתי!" ואני אחייך. אסתכל לו בעיניים. לרגע, יהיה לו מבט נבוך ואז הוא ירכן לנשק אותי. השפתיים שלו יגעו ברכות בשלי. זו תהיה נשיקה עדינה, מרפרפת. רק טעימה. כמו בחנות גלידה, שצריך להחליט איזה טעם לבחור. אז נפקח את העיניים. ולפני שמישהו יספיק להוציא הברה מהפה, הן יעצמו. והשפתיים יתחברו שוב, בעדינות, בתשוקה למשהו חדש. ולא נרצה להפסיק. כי תמיד שהדברים חדשים, הם מרגשים יותר. אבל נפסיק בכל זאת, כדאי להשאיר עוד לאחר כך. אז נשכב מחובקים ונחייך לעצמנו. כי אנחנו יודעים שבחרנו את הטעם הנכון של הגלידה.