לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

לגמור ממחשבה


כינוי:  אספקלריה חרמשית

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו כאן.

כתיבה אסוציאטיבית.


 

זה מוזר, אני מרגישה שלפעמים אני מעין מטרד עליה. אבל, היא חברה טובה שלי לא? אז כן, אני יודעת שהיא לא מהסוג שמתקשר ממש. אבל היי, היא התקשרה אליו ודיברה איתו. למה לא איתי? למה אני תמיד חייבת לסבך את הכל. אז קרה זה קורה. אין טעם לקחת אנשים ברצינות. גם ככה כולם תוקעים לך סכין בגב. או לפחות זה מה שהוא אמר. שאין טעם לסמוך על אף אחד, צריך לדאוג רק לתחת של עצמך. אבל, אני לא יודעת איך לעשות את זה. למרות שממש בא לי לפעמים. ולפעמים, אני מוצאת את עצמי מתנהגת ככה ונגעלת. מצד שני זה נמצא בכולנו. וככל שהמצב קשה יותר זה יצא יותר למשל בשואה. יש איזה ניצול שואה אחד שאמר פעם שאנשים ששמרו על הערכים שלהם, על ערכי מוסר. לא שרדו הרבה זמן. אולי גם בעולם האמיתי זה ככה. זה פשוט קורה יותר לאט ובצורה פחות בולטת. אבל זה הורס אותך ומכרסם אותך לאט לאט מבפנים.
–טלפון-
אז נחמד יוצאים היום בערב, עוד פעם פאב. בא לי לשתות. אבל אני צריכה להוציא את האוטו. אולי אני אתן לו לנהוג במקומי. זה שהוא דפק את האוטו לא אומר שהוא לא נוהג טוב. אני מכירה הרבה אנשים שנוהגים טוב שדפקו פעם את האוטו. אבל תמיד שאני נותנת את המפתחות של האוטו של אמא למישהו אחר יש בי איזשהו חשש. גם אם אני מאוד סומכת על הבנאדם. כולנו יכולים לעשות טעויות. אם אני אדפוק את האוטו אז מילא. אבל מה יגידו לי אם מישהו אחר עשה את זה. אולי יכעסו עלי רק יותר כי הפקדתי את האוטו בידיים של מישהו אחר. מצד שני זה יותר אחראי מצידי, אחרי הכל לא הייתי במצב לנהוג ומישהו אחר כן. אז מן הסתם זה עדיף לא? [ושוב אני מטרידה את עצמי בקטנות. מה שיהיה יהיה. אני אזרום כבר].
אני לא אוהבת את העובדה שהרבה מהידידים שלי בטייס. זה מצמצם את האנשים שאפשר לדבר איתם בטלפון או לצאת איתם בשישי בערב. אבל ככה גם לומדים שהם זוכרים אותך במהלך השבוע אם הם בוחרים לדבר\לשלוח
SMS  בשעתיים בשבוע שיש להם. זה כיף לשמוע מהם. בניגוד לאנשים שאני יודעת שיש להם הרבה יותר זמן ואני לא שומעת מהם. אבל דיי לחשוב על זה. איכשהו חזרתי לחשוב על מה שניסתי לא לחשוב עליו בהתחלה.

צבא, מה עולה לי לראש צבא פתאום. היה שבוע שואה השבוע. לא כי היה רע. דווקא היה מעולה. לא אכלנו את רוב הארוחות בבסיס אלא בחדר אוכל של קיבוץ ככה שהאוכל היה הרבה יותר טוב. וישנו 2 לילות בקיבוץ אז זה בכלל היה טוב. היה נוף שעושה ממש טוב להסתכל עליו, התחלתי ללכת לחדר כושר. פשוט עסקנו בנושא השואה השבוע. זה היה עמוס חלק מהזמן וכבד, הרי זה לא נושא קל. אבל למרות הכל ממש נהנתי.

זהו, נראה לי אני אסיים פה.
נהנתי השבוע.
זה מה שחשוב.

 

נכתב על ידי אספקלריה חרמשית , 18/1/2008 20:01   בקטגוריות צורך, צבא  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צריך לשמור בבטן.




שהייתי קטנה, בכיתי הרבה. אז אמרו לי שלא תמיד צריך להראות לכולם. לכן החלטתי לשמור דברים בבטן. אני לא אשקר לכם, אני עדיין בוכה לפעמים. אבל רק כשיש פצע שרואים. כי את מה שלא רואים, למה לגלות? צריך לשמור סודות לבטן. בשביל שתהיה מלאה ולא תקרקר. זה לא נעים שהבטן משמיעה קולות ליד כולם. מידי פעם, כואב לי שם בבטן. אז אני הולכת לאיזה רופא שמלטף בכל הגוף ועושה לי קצת נעים. אבל, כמה שעות אחר כך, כואב לי שוב. ואני חוזרת לרופא ובלב מבקשת שאולי הפעם הוא יתן לי תרופה יותר חזקה. אבל הוא שוב מלטף אותי בכל הגוף ועושה לי קצת נעים.





כמה מוזר אבל שגרתי לכתוב פה.

 

 

 

פה.

נכתב על ידי אספקלריה חרמשית , 14/12/2007 22:53   בקטגוריות מוזה, צורך  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתם לא באמת צריכים להתייחס לזה.


אני לא מסוגלת לכתוב פה יותר, למרות שאני רוצה ומשתדלת. אבל זה פשוט לא בא בקלות כמו פעם. לאו דווקא בגלל האנשים. אז נכון, אני לפעמים לא רוצה לפרסם פה כי הוא תמיד יחשוב שהכתיבה שלי לא משהו. ומה לעשות, לא משנה כמה שאני אגיד לעצמי שזה לא מפריע לי זה כן מפריע. נכון, שיש כאלה שכן אוהבים את איך כותבת. אבל שמישהו שאכפת לי מהדעה שלו אומר דברים לא חיוביים במיוחד על הכתיבה שלי זה לא עושה לי חשק לכתוב במיוחד. למרות שמצד שני יש את החלק שרוצה להוכיח לו שהוא טועה. אבל אני לא מסוגלת לפרסם משהו אם אני לא חושבת שהוא כתוב בצורה סבירה [אני לא מתיימרת לכתיבה טובה]. והרבה פעמים קשה לי עם זה. חוץ מההוא יש גם לא מעט קוראים שמכירים אותי כבר במציאות ואני לא רוצה שהם יראו דברים מסוימים, ויש גבול לעד כמה אפשר להתעלם מזה.

חוץ מזה יש את העניין של החוסר בזמן. אני כל הזמן טוחנת משמרות בעבודה, או שאני סתם לא בבית. ואם אני סוף סוף בבית לרוב אני מבלה את הזמן שלי פה בלישון.

 

אז לא, זה לא הודעת סגירה. ממש לא. סתם רציתי לכתוב שאני כבר לא מסוגלת לכתוב. מי אמר פרדוקס ולא קיבל?

נכתב על ידי אספקלריה חרמשית , 31/7/2007 21:08   בקטגוריות צורך  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:   1 2  3  4  5  
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאספקלריה חרמשית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אספקלריה חרמשית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)