לגמור ממחשבה

ערב השנה החדשה והשנה אני יושבת לי בבית,למה? כי החבר בצבא וכל החברות יוצאות עם החברים שלהן חוץ מזה שתכנונים יותר מידי גרנדיוזיים אני לא יכולה לתכנן למחר כי יש לי מבחן באזרחות. איזו דרך נפלאה להתחיל את השנה,אה?

אומנם אני לא אשתכר וארקוד עד שאפול על הרצפה השנה אבל למען האמת זה לא ממש מטריד אותי מה שיותר מטריד אותי זו העובדה שמתחילות לעלות לי לראש תהיות של סוף שנה, כאלו של מה אני עושה עם עצמי עכשיו. התהיות האלו קיימות מאז ומתמיד. אבל כמו שאמרו לי רבים אחרים, בי"ב כל התהיות האלו מתחזקות ובמעבר הזה של הסוף שנה שכולם עוד יותר מדברים על מה הם יעשו בעתיד, או לפחות מה הם רוצים להשיג בעתיד.

ואני? אני לא חושבת שאי פעם השקעתי בזה מחשבה ממוקדת. כן כמובן שהיו זמנים שחשבתי על דברים ספציפיים או שעלו לי כל מיני תהיות, אבל לרוב המחשבות שלי זה כמו משקה שמכניסים לבלנדר מוסיפים כמה דברים מערבבים ואז הכל נכנס אחד בתוך השני ואין סדר במחשבות למרות שעדיין אפשר לזהות את המרכיבים השונים. אז חשבתי שאולי לכבוד תחילת השנה לעשות סדר במחשבות שלי,למרות שסביר להניח שכמו החדר שלי הכל יתבלגן לו תוך יומיים.

אז חוץ מסקס שאת זה אני בטוח אקבל עד סוף השבוע.נתחיל ממה שאמרתי בזמנו שעד 2007 הוא כבר יהיה ברשותי,רישיון. אז כן, עכשיו אני כבר לומדת נהיגה [למרות שעדיין לא ניגשתי לתיאוריה] ואין מצב שלא יהיה לי רישיון [בלי מלווה] עד יום הולדת 18. [אם אני אקציב לזה עד סוף השנה מצבי באמת יהיה עגום].

אני חייבת אבל ממש חייבת כמו שכבר ציינתי בפוסט הזה.לקחת יותר ברצינות את הלימודים שלי, כי אם כבר טרחתי להגיע לבצפר 12 שנים [עד כמה שזה באמת נקרא להגיע עם הגיליון נוכחות שלי] אז כדאי שאני אצא משמה עם תעודת בגרות.

אני צריכה ללמוד לקבל החלטות יותר מהר, לפעמים יש קטעים נורא לא החלטיים ואז מגיע המשפט הידוע "מי שמהסס מפספס" וזה לא טוב לפספס הזדמנויות.

לפעמים אני הכי מלאת ביטחון שבעולם ולא אכפת לי לעשות כל מה שבא לי אבל שזה נוגע לעניינים פורמאליים כמו בצפר\צבא\ עבודה. אני הרבה פעמים[הרבה פחות מלפני שנה-שנתיים אבל לא מספיק] מתביישת לשאול\לברר\לנדנד וזה דפק אותי כבר מספיק עד עכשיו ואני לא אתן לזה לדפוק  אותי עוד. אחר כך אני סתם מייסרת את עצמי.

אומנם לא מזמן כתבתי את זה. אבל נכון לעכשיו נראה שהעבודה הרבה פחות קבועה ממה שהיא אמורה להיות, מה שאומר שאני צריכה לחפש שוב עבודה שתהיה קבועה ורצוי עם שכר טוב. אבל בנתיים אני מוכנה להתפשר על כמעט כל עבודה. ולזכור לא להתפתות לבזבז את הכסף בקלות אני צריכה לממן לי כרטיס טיסה לארה"ב הקיץ.

להשיג תפקיד מרכזי במסיבת סיום השנה!!!!!11

אני לא אגיד שאני שמנה או שאני צריכה לרדת במשקל,כי אני לא חושבת שיש לי באמת בעיה בעניין.אבל באמת שהייתי רוצה לפתח הרגלי אכילה בריאים יותר ואני לא מדברת על לאכול חסה כל היום,סתם לשמור על 3 ארוחות מסודרות וקצת ספורט. אבל לדאוג שלא להיסחף בעניין, כי קל מאוד להיכנס לאובססיות בקשר למשקל,אוכל וספורט.

כבר מעכשיו אני מבטיחה לעצמי שאת הימים שבין סוף התיכון לגיוס אני לא אעביר בבטלה גמורה כי אני יודעת שזה לא יעשה לי טוב. והדבר האחרון שאני רוצה זה לשבת בבית ברחמים עצמיים בחצי שנה האחרונה של חופש שתהיה לי בשנים הקרובות.

למצוא תפקיד שמעניין אותי בצבא ולהלחם על להשיג אותו. כדאי לא לתת לעצמי להיזרק לתפקיד משעמם שאני אסבול בו במשך שנתיים לפחות מה שסביר להניח שיותר כי אני מתכוונת ללכת לקצונה.

להפנים את העובדה שגברים לא מספיק אינטליגנטים כדאי לקלוט רמזים ואם אני רוצה משהו, במיוחד בפאן הרגשי אני צריכה להגיד להם את זה בבירור ולחזור על זה עשרות אלפי פעמים אחרת הם גם עלולים לא להפנים את זה לעולם וגם אז זה בספק.

לווסת את הרגישות שלי. כי עד כמה שזה טוב לפעמים להרגיש בעוצמות נורא חזקות לפעמים זה יכול נורא להרוס ולהכאיב, אבל לא להדחיק אותה ולהעלים אותה כי זה טוב שהיא קיימת אני פשוט צריכה להשתמש בה רק שזה עושה לי טוב.

אומנם זה אחלה מוטו "למה לעשות היום שאפשר לדחות למחרתיים" אבל לפעמים אני דוחה למחרתיים שלא ממש אפשר ומאוד רצוי להפסיק עם זה.

והכי חשוב אני צריכה ללמוד לדאוג לתחת שלי קודם. ולא קודם כל לתחת של אחרים. א. כי אני צריכה לדאוג קודם כל לעצמי, החשיבות שלי מבחינתי צריכה להיות במקום הראשון ב. כי אם התחת שלי יישרף כבר לא יהיה מי שידאג לתחת של האחרים.

אז זהו,לא נראה לי שיש לי עוד משהו להוסיף ובאמת אני לא חושבת שישבתי אי פעם כלכך הרבה זמן על כתיבה פוסט ואני חושבת שזה הפוסט הכי ארוך שאי פעם כתבתי אבל אני חושבת שזו באמת הייתה השקעה מוצדקת הרי הפוסט הזה הוא בשבילי ו,זה באמת עשה לי סדר בראש.

אז,                                                                 

Happy New Year!!!

הכל התחיל מתאונת דרכים. אי שם ביום רביעי אני ואבא נסענו לתומנו באוטו עד שהמכוניות לפנינו בלמו מסיבה כלשהי. התגובה ההגיוניות ביותר במצב זה היא לבלום, זה מה שאבא שלי עשה אבל הנהג מאחורה חשב שאפשרות הרבה יותר טובה לבלימה היא להיכנס בפגוש של המכונית שלנו. חוץ מהרכב, גם הראש והצוואר שלי נדפקו. מה שאומר נוסעים למחלקת תאונות.אם זה היה בזמן בצפר לא היה לי אכפת יותר מידי אבל לנסוע למחלקת תאונות אומר להפסיד יום עבודה, משמע להפסיד כסף. חוץ מזה אני מפסידה לפגוש את מאי [וגם הבטחתי לסבא וסבתא שאני אבוא לבקר]. אבל אין מה לעשות הבריאות קודמת לכל, לפחות ככה זה אצל בחורות. לעומת זאת לאבא שלי היה הרבה יותר חשוב לדאוג לכך שהרכב יגיע למוסך מאשר לבדוק אם הוא נפגע,גברים נו. אחרי שעתיים וחצי של המתנה בסופו של דבר קיבלתי תוצאות תקינות בבדיקה. אבל עדיין הראש כאב לי נורא והצוואר היה תפוס רצח. בינתיים אבא חסר מהמוסך עם אוטו חלופי, אחד שעומד להתפרק אבל לפחות הוא נוסע. אבא החליט שמגיע לנו להתפנק אם כבר עברנו תאונה והלכנו לאכול במסעדה ואחר כך לסרט. וזו הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שהייתי כל כך הרבה שעות ביחד עם אבא וגם הפעם הראשונה מזה שנים ששהינו כל כך הרבה זמן אחד בחברת השנייה מבלי שנריב.

כתוצאה מהתאונה היה לי יום חופש ביום חמישי מהעבודה. במהלך היום התברר לי שאני חופשייה בשישבת. מצד אחד זה מאכזב כי אני מפסידה כסף. אבל אין מה לעשות בעניין אז החלטתי לנצל את העניין לטובה ולשקם את התוכניות שהיו לי לרביעי חמישי ולהעבירם לשישבת, לפגוש את מאי ולנסוע לסבא וסבתא.

השכם בבוקר יום שישי התעוררתי כדאי לקחת את הזמן שלי להתארגן על מנת להספיק לפגוש את מאי. אבל פתאום בחצי הדרך לתל אביב אני מקבלת SMS שאומר שאת מאי אני לא אראה היום. קצת התאכזבתי מהעובדה שלמעשה נשרף לי יום שישי אבל לא לקחתי את זה יותר מידי קשה כי ידעתי שהזדמנות אחרת לראות את סבא וסבתא לא תהיה לי בזמן הקרוב. כשראיתי אותם ידעתי שזה היה שווה לנסוע, כי רואים שהם באמת שמחים לראות אותי וזו תמיד הרגשה טובה.[עד כמה שזה נראה נדוש ופלצני זה באמת נכון]. אחת הדרכים של סבא וסבתא לשמח אותי זה להביא לי כסף שאני באה. מצד אחד זה כיף לקבל כסף, מצד שני לא נעים לי שהם מביאים לי כסף כי אז זה נותן לי הרגשה של שוחד או משהו כאילו אני באה בשביל זה. ועד כמה שאני אוהבת כסף אני באה כי אני יודעת שזה חשוב להם. בשעות הערב המאוחרות, כשסבא וסבתא הלכו לישון. התיישבתי לי מול המחשב וראיתי עדכון של סימון וע"י הספונטאניות שלי ושיתוף הפעולה מצד סימון יצא שהוא ובלה באו לפגוש אותי ואיכשהו צץ לו הרעיון לצרף גם את מאי. ובזכות המיומנות השכנוע שלי שכנעתי את מאי לעזוב את ספרי הלימוד ולפגוש אותנו. אז נסענו עד לחור שמאי גרה בו ומשם המשכנו לאיזה פאב נידח שהתברר כמפוצץ לגמרי. ופתאום נשמע לו צפצוף מעצבן שהתברר כצלצול  הפלאפון של מאי והסתבר שהקול שבקע מן הפלאפון לא היה פחות מעצבן מהצלצול עצמו. כי זו הייתה אמא של מאי שדרשה שהיא תחזור הביתה. אז שוב נסענו את כל הדרך עד לביתה של מאי. למרות שהיינו כל כך מעט זמן בחברת מאי. אני הפכתי לבנאדם עוד יותר טוב ממה שכבר הייתי כי הגשמתי לסימון חלום לראות את מאי בשר ודם וגולת הכותרת בעיניו הייתה שהיא ישבה באוטו שלו! משם המשכנו לבר ואחר כך ישבנו בנאפיס ובאמת שנהנתי.

סימון מאי ובלה תעשו לי ילדים! [אפשר גם ביחד וגם בנפרד איך שנוח לכם].

כבר מספר ימים שאני רוצה לפרסם פוסט. אבל כמו שאתם שמים לב רק עכשיו יצא לי. זה קורה בשל העובדה שיש לי עומס מטורף ולא היה לי כח לעדכן במהלך השבוע. אבל לפחות אני יכולה להודיע שזה קורה מסיבות טובות, סוףסוף יש לי עבודה! מה שאומר שאני הולכת להיות דיי חסרת חיים לפעמים כי זה נורא מגביל את הזמן החופשי שלי. אבל זה כסף, וכסף זה מעולה מה שאומר שאני לא מוגבלת יותר ע"י ההקצבה של ההורים. האכזבה היחידה שלי בנושא שכנראה אני לא אספיק לראות בחנוכה את כל מי שתכננתי לראות. [ככה שאם מישהו מעוניין לראות אותי שיודיע לי כמה שיותר מראש שאני אראה איך זה מסתדר לי עם המשמרות בעבודה].

הלקוח הראשון שלי היה הטיפוס "האישה לא נותנת לו סקס בבית" הוא נכנס במטרה להסתכל עלי, התמקד בעיקר בחזה וגירש כל מוכרת אחרת בחנות שניסתה להפריע לי לעזור לו, הוא התעניין רק בעזרתי. בסופו של דבר בעזרת כישוריי הצלחתי למכור לו גם בדרך.  אבל חוץ מלקוחות כאלו בזמן הקצר שהספקתי לעבוד [3 משמרות- 6 שעות כל אחת לכל מי שתהה] כבר קיבלתי המון מחמאות עלי בתור מוכרת זה התחיל מזה שאחת הקונות בחנות באה ואמרה לי "כמה טוב לראות בחורה כמוך שעובדת פה, זה שינוי מרענן לעומת כל הפרחות בחנויות האחרות" כמובן שהאחראית משמרת שמעה את זה מה שהפך את זה למשהו מעולה. אחר כך החברה המוכרת שלה המחנות ממול אמרה לה "שאני היחידה מכל האלו שהיא מביאה למכור פה בחנות שהיא הייתה לוקחת לעבוד גם אצלה בחנות". ואלו רק דוגמאות אחדות,כמובן שזה היה צפוי מראש היות אני זו אני. אבל אני חושבת שזה גם מה שהוסיף לעניין שלמרות שהם היו צריכים שאני יעשה עוד משמרות, הם ויתרו לי ויש לי שעות עבודה קצת יותר קלות. אבל עדיין זה 4 משמרות ערב במהלך השבוע ואחת לחודש גם שישבת. אבל אין תלונות מבחינתי.

מה שכן במהלך השבוע מאוד חיכיתי לסופשבוע הזה שיגיע כבר. הפעם לא רק כי ידעתי שאלעד מגיע, מה שאומר שיהיה לי הרבה סקס שהיה לי חסך ממנו במהלך השבוע. אלא כי לשם שינוי באמת רציתי מעט מנוחה בבית. ומי שמכיר אותי יודע שאני לא טיפוס שאוהבת להיות הרבה בבית, זה יכול לחרפן אותי, אני מעדיפה להעמיס על עצמי דברים ולהיות מותשת מאשר לשבת ולהתרווח בבית כל היום. עדיין זה יוצא איזה שלושה ימים בבית, שזה יותר מידי מבחינתי אבל בהחלט הסתדרתי כי אלעד היה פה, חוץ מסקס הרווחתי גם אמבטיה מפנקת, מנוי לחצי שנה של פרו ואפילו בישלתי ביחד עם אלעד,משהו שמאוד לא אופייני לו וזה אפילו יצא טעים. אבל הלהיט של הסופשבוע היה משהו מאוד לא צפוי, שאני ואלעד ישבנו והקשבנו להרצאה של אמא שלי בפסיכולוגיה היא התאמנה עלינו בתור קהל לקראת ההרצאה ובסופו של דבר הגענו לניתוח פסיכולוגי של אלעד שלשם שינוי נהנתי מלשבת עם אמא שלי ולעשות ניתוח פסיכולוגי או כי לשם שינוי הניתוח הפסיכולוגי לא הושלך עלי בסופו של דבר אלא על אלעד והוא דווקא לא סבל מהעניין [מה שפסיכי בפני עצמו].

עכשיו נגמרו להם שלושת ימי החופש שלי והחל ממחר[כולל מחר] אני לא אהיה בבית בשעות כאלו במשך 11 יום.

אז שיהיה לכם חנוכה מהנה ותיהנו גם בשבילי כי שלי פחות או יותר כבר נגמר.