יש לי חברה שירדה 5 קילו.
הילדה כל כך רזה, באמת, רגליים שהם שני קיסמים.
ואני רואה אותה, מסתכלת במראה וחושבת לעצמה שמנה.
ואני רואה אותה יושבת באוטובוס ופשוט ממששת לעצמה את השומנים שאין לה ברגליים.
כולנו יודעות שיש לה הפרעות אכילה, כולנו יודעות שהיא חולה בראש ושהיא זקוקה לפסיכולוג.
סוף סוף ההורים שלה אשכרה שמו לב שהיא לא אוכלת ושהיא רזתה המון.
הם מכריחים אותה לאכול ואני בתור חברה טובה מאוד נהנת לראות אותה אוכלת.
אולי מן הידיעה שתשמין ואני שוב אהיה הבת ששוקלת הכי פחות [היא שוקלת 40 ואני 42],
או בגלל שפשוט חבל לי עליה?
למזלי כשהיא לידי אני מצליחה לשכנע אותה לאכול, היא פאקינג אכלה קרפ צרפתי עם נוטלה ומקופלת !!!1.
(ואני אכלתי עם נוטלה ובוטנים).
אני מקווה שהיא תבריא, כי וואלה, חשיבה נורמאלית כבר לא תהיה לה.
היא בודקת את עצמה כל הזמן ואומרת שהיא שמנה, ואני יכולה להבטיח לכם שההיקף הכי שמן אצלה, אולי אולי במקסימום זה 40 ס"מ.
אפילו 39.
אני מרגישה כל כך פרה לידה.