 כינוי:
הזאתי שבדיאטה. מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
ירדתי 200 גר'.
41.6, סוף סוף !!
רק שתדעו למי שמתעניין, אני עושה את זה ממש בריא! זאת אומרת,
בלי חטיפים בכלל [כולל שתיה מתוקה] ואני כן אוכלת יחסית הרבה [משהו כמו 1,200 ביום ויותר] ואני פשוט עושה
הליכות והמון ספורט. אומנם אני יורדת יותר לאט אבל זה גורם לי להעריך את זה יותר.
אני כבר לא מתפתת ללכת למכולת לקנות שוקולד, כי אני יודעת כמה עבדתי קשה במשך שבוע כדי להוריד 300 גר' ויותר,
ואני לא רוצה להעלות את זה בחזרה. ואילו בהפרעות אכילה, 300 גר' ויותר אני מורידה ביום, וכך יוצא שאני כן ארצה
לקנות שוקולד, ולמה? כי אני יכולה פשוט יום שלם לא לאכול וזהו. אבל אז המצב רוח בקרשים, ודיכאון..
וואלה, ככה טוב לי. לאט ובטוח.
אתן יודעות, חשבתי על משהו..
אני התחלתי את הדיאטה שלי בסוף כיתה ו', שקלתי 45 על בערך, 1.38 .
אני לא זוכרת מה בדיוק היה, אני רק זוכרת שהייתי עושה ספורט, הליכות וכאלה, וירדתי ל42.5,
ומשם שום דבר כבר לא עזר אלא רק גבהתי [1.43] וכולם חשבתי שירדתי מלא במשקל.
והיו לי בלוגים בישרא, המון. אני כאן בערך מכיתה ד' [עכשיו אני עולה לט'], וכשאני מדפדפת בבלוגים של דיאטות,
אני כל כך מופתעת לגלות ילדות בנות 12, שעושות דיאטה, מהגיל שאני התחלתי בו,
מתעלמות מתגובות כמו "את הורסת לעצמך ת'חיים", בדיוק מה שאני הייתי עושה, מתעלמת,
ורק עכשיו זה נכנס בי, למה לעזאזל לא הקשבתי לדעות האלה של האנשים ?
למה לעזאזל להרוס לעצמך את החיים בגיל 12?
פשוט כואב לי לראות בלוגים כאלה של בנות, שיכולות לגמור כמוני, עם בולימיה ושנאה עצמית. עם מחשבות תמידיות על אוכל ומשקל.
למה לעשות את זה לעצמכן ? אתן עוד קטנות.. אתן צריכות להתפתח, אני בטוחה שחלק מכן אפילו לא קיבלו מחזור.
אני חושבת שבגלל הדיאטה שלי אני דפקתי את הגוף שלי, הייתי אמורה להיות לפחות B70, מידה מלאה ולא סוג של באמצע,
ועכשיו אני סוגשל A70 מלא נוטה לB, ואני מרגישה שזה באשמתי.. [אני לא אתפתח יותר] שדפקתי לעצמי את הגוף כל כך מהסיבה שהתחלתי בגיל שבו מתפתחים.
איך לא לנתתי להורים שלי לעצור אותי? איך נתתי להם לתמוך בי?
למה לעזאזל הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון? למה לא נתתי לעצמי להנות מהחיים כל עוד אפשר?
בגיל הזה לאף אחד לא אכפת מהמשקל שלך, רק לבנים מפגרים שרובם ערסים שחשים ת'צמם, בגיל הזה צריך להנות..
אני בזבזתי את הגיל הזה על התחמקות משוקולד ועל לחם קל, על הליכות מריבות ועל שנאה עצמית,
למה אתן, בפאקינג גיל 12, מאחלות את זה לעצמכן ??!
תצאו מזה, אל תכנסו לזה עכשיו, זה לא כיף, זה לא טוב, זה לא נעים.. זה נורא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
