My own diet diary. |
 כינוי:
הזאתי שבדיאטה. מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
קצת נשברתי
אחרי בערך חודש שהצלחתי להחזיק את עצמי בלי קורנפלקס מתוק [משהו שממש קשה בשבילי]
נשברתי, אני לא מתחרטת, אין לי תחושת חרטה ובטח שבטח אני לא שונאת את עצמי.
אולי הייתי צריכה את זה, כל כך הרבה קורה לי בזמן האחרון ואני פשוט לא יודעת מה לעשות...
מחפשת נחמה במשהו, בחלומות, באוכל, החברות לא בדיוק עוזרות [רק שואלות על זה שוב ושוב].
למשפחה אני לא מספרת דברים כאלה, שלא לדבר על העובדה שאני בכלל בדיכאון בגלל הגוף שלי.
ולמי שרוצה לדעת למה מוזמן להמשיך לקרוא.
אחת הסיבות שאני חושבת שיש לי הפרעות אכילה והסיבה לכך שזה התפתח זה בגלל גודל החזה שלי.
זה ישמע מפגר, אבל אני פשוט חושבת שהגוף לא פרופורציונלי- ומכאן באה המחשבה של דיאטה, נאזן אותו קצת.
החזה שלי מאוד קטן [אלוהים עכשיו אני אפילו לא ממלאה A70..] וזה ה=דבר שגורם לי לחרא ביטחון עצמי.
בנים? מתחילים עם בנות עם חזה גדול, בגדים? נראים יותר טוב [לדעתי] על מישהי שהחזה שלה C לפחות,
בגד ים? בריכה? כל מי שיש לה חזה גדול נראת שם הרבה יותר טוב. זה פשוט נכנס לי למוח ומסרב לצאת.
לפעמים אני חושבת, שעם החזה שלי היה יותר גדול אולי בכלל לא הייתי כאן, בבלוג הזה, הייתי בעולם אחר לגמרי,
מן 'אמריקן דרים' רק הגרסה שלי.
ו..אני מגיעה למצבים שאני פשוט בוכה בגלל זה, אני מרגישה מפגרת, אני לפעמים חושבת שבחיים לא יהיה לי חבר בגלל גודל החזה שלי.
[כן, זה עד כדי כך גרוע אצלי.. ואל תגידו לי שיש בנים שאוהבים קטן כי פגשתי המון בנים וכולם אוהבים גדול].
אני מרגישה לא נשית, לא סקסית, אני מרגישה מגעילה, סמרטוט, כאילו אני איזושהי טעות. כאילו אני איזה פאק בייצור של אישה,
ש..למה דווקא אני נדפקתי? למה אני לא יכולה להיות כמו כל הבנת שמסביבי עם חזה C לפחות?
ולמה דווקא רק לי הוא לא גודל? כולן מתפתחות, מדברות על זה וצוחקות, משוויצות בזה ומה אני? יושבת בשקט בצד,
צוחקת כשהן קוראות לי שטוחה אבל בפנים זה כל כך כואב.. אני מרגישה פשוט כישלון מהצד הנשי, כישלון בכל דבר.
ועכשיו כשאני קוראת כאן הכל, לא חשבתי שמחשבה מפגרת על גודל חזה תגרום לי לרשום דברים כל כך גדולים כאן שבעיקרון
בהשוואה לגודל חזה הם כל כך טיפשיים.
כאילו, דיכאון? בגלל מה? גודל חזה? מפגרת.
שנאה עצמית? בגלל מה?
ביטחון עצמי ירוד?
הרגשה מגעילה?
להרגיש אאוטסייד?
לחזור למחשבות למה אני לא כמו כולן?
אני פשוט כל כך מפגרת.. בוכה מדברים קטנים..חושבת שאני כישלון של כל דבר..
 לא אני.איך לעזאזל אפשר להיות עם חזה כזה וגוף כזה קטן???מי היה חושב שיכולה להיות בי כל כך הרבה שנאה עצמית בגלל דבר כזה פעוט וקטן ? [תרתי משמע]. | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
