כל כך רציתי שדברים יהיו פשוטים יותר.
כשכבר פשוט אני לא יודעת איך לאכול את זה.
אם הפשטות מסובכת לי, מה המפלט?
כל כך נמאס מהכאב, חשבתי שאחרי גיל 15 אשכח שהדבר הזה, בלוג, קיים בכלל.
ועכשיו אני בת 20 וזה המקום היחיד שאני מרגישה שאני יכולה לשבר בו.
החיים הם דבר עצוב, באמת.
לפחות החיים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
