mon cheri, je t'aime beaucoup
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
כבר שני לילות שאני לא ממש ישנה.
מנסה להשאר נאמנה לעצמי, לשבת בקפה ב12 בלילה, לחכות שהבחור הזה יבוא לדבר איתי ולהשאר פתטית מאוד.
בסוף עשיתי את זה הערב, לא רציתי לחזור הביתה. לא רציתי להיות פה לבד ולהרגיש לבד.
חתולה ג'ינג'ית בלי עין הלכה שם וקראתי לה. במשך הרבה מאוד זמן ליטפתי אותה, הרגשתי שאנחנו דומות.
ששתינו צריכות אהבה עכשיו ותשומת לב, ששתינו פגומות קצת.
בסוף היום אי אפשר להתחמק מהלבד הזה,אני מנסה להתגונן ולעשות דברים אחרים... אחכ לא מצליחה לישון.
בסוף חזרתי הביתה למרות שהבחור היה שם וגם דיבר איתי, לא התייחסתי אליו. אולי רציתי שהוא ימשיך.
התקלחתי והייתה לי הרגשה שאני לא מצליחה להרגיש את המים על הגוף, בכל זאת ניסיתי להסתתר בתוכם,
הסתכלתי על עצמי במראה, השיער רטוב ולא מסורק, עיניים חצי נרדמות ותחושת חוסר נוחות בגוף שלי-
לא מצליחה לאהוב את עצמי.
מה אני בלעדיו? עברו כבר 5 שבועות ועדין יש לי חור בלב שאני לא מצליחה למלא, אני מפחדת אני כועסת. אני כבר לא יודעת כלום.
לפעמים זה נראה שאין טעם לחוות חוויות אם אין עם מי לשתף אותם.
איך מתגברים? איך מפסיקים לאהוב? אולי זה אף פעם לא עובר וככה אני אמשיך הלאה עם תיק ענק וכבד שלא יעלם לי.
אי אפשר לתאר את הכאב הזה, כמו שאי אפשר לתאר אהבה, צריך לחוות אותה. אבל אני לבד,
ויורד הלילה- הכל עולה
רסיסים שטים בתוך הגוף
| |
|  כינוי:
בת: 33 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
