למרות הכול.

הנה עוד פוסט, הפעם לזמן שעבר מאז הפוסט הקודם אני בקושי יכולה לקרוא 'הפרש', אבל בהחלט עבר המון- הומן זמן מאז הפעם האחרונה שהיה כאן שיר!

ובכן, (כמו תמיד...), מי שמכיר אותי יזהה בקלות על מה הוא, מי שלא יכול סתם לשבור ת'ראש או לנחש משמעות משלו (דווקא זה יכול להיות ממש מעניין, וחוץ מזה- עדיין לא הזכרתי בפוסט הזה שאני מאשמח שתגיבו!).

*אני מבקשת, אם אתם יודעים בוודאות על מה השיר- יהיה נחמד שתרשמו בתגובות שהבנתם, אבל לא שתחשפו את המשמעות לעיניי כולם! אי אפשר לדעת מי קורא בבלוג הזה אחרי שאתם הולכים לישון, ולא כדאי לקחת סיכונים מיותרים!*

לסיום, (ההקדמה, לפחות), השיר: (נכתב היום בזמן קצר יחסית, יש כבר מנגינה למרות שעוד לא 100%, ועוד כל מיניי פרטים כלליים שלא באמת חשובים לאף אחד).

לא באמת.

הכל התחיל לפניי שנה- שנתיים, בערך,

שכבתי כאן בצד הכביש, אמצע הדרך.

במקור היו לי עוד אפשרויות

עוד לא ידעתי מה יכול, מה יכול להיות.

שדות שטופים פרחים יפים, הפרפרים הכי צחורים

רקיע של מלים כחולות, שבילים של מזמורים

עשן צהוב ואש ורודה שלא דועכת במים

מראות שאי אפשר לראות מבעד לעיניים.

היה לי פעם אוטובוס תכול בהיר, מהיר כסוס,

והוא היה השיא, איתו דהרתי בלי היסוס

טיילנו יחד בהרים, בעמקים

כאיילות ,כציפורים המראנו לשחקים.

אין לי מלים מרוב שיש לי מה לומר

זה לא באמת, זה לא באמת,

לא באמת מוזר

התהום נפערת בקצה פסגת ההר

כשזה נגמר.

טיול נחמד של יום שבת, טיפסנו על גבעה אחת

לא דמיינתי, לא שיערתי, מה צפוי למחרת.

מצאנו תחנה באמצע כביש מהיר

שום דבר אחר כך לא הרגיש לי סביר.

הכל ארך מספר שעות, לקלוט לקח לי חודשים

לגלגלים מגע של אש, משקל- עשרות פילים.

הוטל עליי צילו כשעצר בתחנה,

ועוד נוסעים עלו, אז נמשכה המסיבה.

אין לי מלים מרוב שיש לי מה לומר

זה לא באמת, זה לא באמת,

לא באמת מוזר

התהום נפערת בקצה פסגת ההר

כשזה נגמר.

הכל התחיל לפניי שנה- שנתיים, בערך,

שכבתי כאן בצד הכביש, עוד לא ידעתי שזה סוף הדרך

לא לי, אבל היה ברור, עמדתי לגלות

לא ניחשתי מה יכול לקרות.

אגב, יש כמה שינויים בעיצוב (/כינוי/רשימות/תמונה/רקע/כו'). יהיה נחמד שתביעו את דעתכם!

[כן, אני צילמתי את התמונה, אם אתם שואלים. אם תרצו לראות את כל התמונות, הן נמצאות בפוסט הזה...]

סתיו.