נובמבר 2012

חוזר לעזה

עומד מולך, בחור חסון ושזוף, והלב מגביר פעימות,

מביט בך בעיניים ומפשיט את גבעותייך החלקות.

חוף הדקלים הבתול נראה בעיני כגן עדן,

מי הים הכחולים והגלים, מתנפצים ללא רסן.

עזבתי אותך בתקווה לראותך מתפתחת,

ולשוב אליך כשתהיי בשלה ומפותחת.

לחוש את גבעותייך ולטעום מפרותייך,

להתפעל ממראך ולעצור נשימתי מיופייך.

עשרים שנה כבר חלפו ועדיין חולפות בי מחשבות,

ובראשי עולים שוב אותם מראות ונזכר בקולות.

קול קורא לשוב אלייך ולגעת עוד פעם אחת לפחות,

ואני פוחד להתאכזב למולך, ואת דמעתי למחות.

השקט בדרום הופר, ואת עולה בלהבות,

אני עומד מולך ולא מאמין לחלום הבלהות.

לפני עשרים שנה היית יפה ומיוחדת,

ועכשיו את מוכה, עזובה ויש אומרים נכחדת.

חושב על ימים של שלווה ושל שקט,

מתפלל וכותב לך ושם בכותל פתק.

מדמיין עולם אתך נקי מכל ארס,

ותקווה לחיים לצדך, ללא חורבן והרס.

לעולם לא תדעי איך פגעת ואכזבת,

כל מה שביקשת ממני בעבר קיבלת.

טיפת כבודך האחרונה כבר יבשה,

וכל בן בליעל נכנס בך והפכת לפרוצה.

נכתב בעקבות מבצע "עמוד ענן" נובמבר 2012

לאחר חזרה של 20 שנה