כבר כמה שנים שלמדתי מה זה באמת להתגעגע,
להתגעגע עד כאב ולחצים בחזה, וכמה שאני אבכה, לא יחלפו.
אני חוששת שגעגוע זה האוייב הכי גדול שיש לי וההרגשה הכי כואבת שהיתה לי.
דווקא ברגעים כאלה, שלא טוב
אני ממש מרגישה את הגעגועים.
לפעמים הייתי רוצה כ"כ להיות ליד כמה אנשים באותו הרגע.
אנשים שאולי באמת יקלו לי על הכל.
אני באמת לא חשבתי אי פעם שהחיים שלי ישתנו מקצה לקצה,
ובטח שלא יהפכו לזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
