כשהאנשים שקרובים אליך פוגעים בך במילים זה כואב..ברמות קשות לתיאור...
כשהיינו בפולין יחד, ישנו יחד בחדר.
היינו מאוד מאוד קרובות ב8 הימים האלו.
ישנו יחד, צחקנו יחד, אכלנו יחד, התעוררנו יחד, בכינו יחד, התלבשנו יחד, עישנו יחד, שתינו יחד, אהבנו יחד.
וזה בהחלט נראה לעין שאנחנו מאוד קרובות>גם מנטלית וגם פיזית.
אז אנשים התחילו להרים גבה.
להעלות השערות.
ואני שואלת את עצמי, מה זה פאקינג עיניינם?
זה החיים שלי או שלהם?
ולמזלי יערה הייתה איתי בקטע הזה.
אני קבורה עמוק בתוך הארון, חוץ מכמה אנשים בודדים שיודעים שאני ביסקסואלית כל השאר חושבים שאני סטרייטית לגמרי.
אבל בפולין קרה משו.
בפולין הכל השתנה.
הדבר הראשון שקרה זה שיערה גילתה שאני בי.
היא שאלה "שירקו מה את נמשכת לבנות?"
ואני עניתי "לא....כן...את יודעת יש כאלו שמושכות אותי.."
והיא אמרה "מה שירקו את נמשכת אלי?"
ואני עניתי מאוד מהר "לא!"
אז היא צחקה...
לא יכולתי להגיד לה...לא יכולתי להעלות בעצמי את המחשבה של להגיד את זה. אפילו לא בצחוק.
אני יודעת שהיא צריכה לזרוק לי איזה עצם לפני שאני יעשה את זה..
שתהיה בי איזשהיא הוכחה שאני לא משוגעת..או לפחות לא לגמרי.
אני מאוד רוצה להאמין שיש בה משהו שנמשך אלי.
ובכל זאת אני תמיד אומרת לה שבכל מה שנוגע למונוגמיה(יחסים באותו המין) זה אפעם לא שחור ולבן.
והיא אומרת שזה דוחה אותה..
אני תמיד מראה לה שזה מעצבן אותי שהיא מדברת ככה..והכל פעם כשמגיעים לנושא הזה הוא תמיד מביך אותה ואותי.
קשה לנו לדבר על זה.
זה כביכול נוח כשזה לא ברור...כשזה רק אני והיא וזה נראה לנו טבעי כל הנישוקים החיבוקים והליטופים האלו..
אבל בפולין- חסל סדר "בסדר".
בפולין זה לא היה בסדר.
בפולין זה יצא משליטה.
זה היה יום שישי.
עשינו קבלת שבת ובסופו של דבר כל אחד קיבל מכתב מהבית.
אני קיבלתי מכתב מאוד מרגש מאמא ומכל המשפחה ויערה קיבלה מכתב מעפן שממש ביאס אותה.
בקיצור יצא ששתיינו בכינו והתנחמנו אחת בשניה.
אז אני ישבתי על המיטה ונשענתי על הקיר, ויערה שכבה על הצד כזה, עלי, כשהלחי שלה צמוד לשלי.
מרחוק זה נראה כאילו התנשקנו.
חברות שלי היו אמורות להגיע ולעשות איתנו "חפלת ממתקים" כזאת בחדר.
הם נכנסו וראו אותי ואת יערה שוכבות ככה לא אמרו כלום וברחו מהחדר במהרה.
אני ישר רצתי אחריהם ושאלתי אותם לאן הם הולכות.
והם אמרו שהם לא מרגישות בנוח לידנו.
עלו לחדר שלהם ואני חזרתי לחדר שלנו.
התקשרתי אליהם בטלפון של המלון והם ניתקו לי 6 פעמים בפרצוף, בלי להגיד מילה.
בפעם השביעית אמרתי להם שאם הם מנתקות עוד פעם אחת אין להם מה לדבר איתי ושאני אפילו לא אנסה.
הם ענו.
אמרתי להם לרדת לחדר חזרה, והם אמרו שהם לא מרגישות בנוח לידינו, שאנחנו מביכות אותם.
אמרתי להם שהם מתנהגות כמו ילדות קטנות, והם אמרו שאנחנו מתנהגות כמו זוג נשוי.
הם אמרו שאנחנו לא רואות את עצמנו אבל אנחנו מביכות את כל מי שמתסקל עלינו.
שהם מרגישות שאני כבר לא חברה שלהם כמו פעם.
שהם חושבות שזה דוחה ומגעיל ושאנחנו לא צריכות לעשות את זה.
שזה לא נורמאלי.
שזה מוזר.
שזה חולני.
שזה מגעיל.
יערה לא חברה שלהם, אז היא פשוט הייתה בהלם מאיך שהם התנהגו.
אני הייתי פגועה.
הם נתנו לנו להרגיש כאילו אנחנו יצורות מוזרות, חיות, מצורעות, חולות במחלה מדבקת.
זה היה נוראי.
זה היה משפיל, זה היה מעליב, זה היה כואב.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
יערה הייתה בהלם, היא לא הבינה למה מתנהגים אליה ככה כשהיא לא עשתה כלום.
מה כבר עשינו!?!?
התחבקנו??
זה הכל??
זאת סיבה להתנהג ככה?
ותבינו, החברות האלו זה חברות שמכירות אותי מכיתה ז'.
את כל הדברים שלי, את כל ההתבגרות שלי עברתי איתם.
איך הם יכלו להתנהג ככה?
הייתי פגועה כל כך שלא יכולתי להסתקל עליהם.
פשוט לא יכולתי.
יום אחרי זה דיברתי איתם.
אמרתי להם שלא משנה מה הם חשבו שעשינו ולא משנה שאין ביני לבין יערה כלום זה לא נותן שום לגיטימציה לדבר ככה ולהתנהג ככה.
שאין להם שום זכות שבעולם להתנהג ככה על אחת כמה וכמה כשזאת אני- חברה שלהם.
ושנניח והיה ביני לבין יערה משהו, זה עיניניינו הפרטי ואין להם שום זכות להביע דעה עליו.
שזה לא התנהגות של נערות בוגרות ומבינו שעוד שניה מסיימות תיכון, אלא של ילדות שמתחילות כיתה א'.
שזה היה משפיל ומעליב ופוגע בצורה כל כך כואבת שלא הצלחתי להפסיק לבכות כל הלילה...
לא יכולתי לשמוע מה שיש להם להגיד.
הם דיברו אבל לא שמעתי ולכן אני גם לא יכולה להגיד להם מה הם אמרו..
אני כן יכולה הלגיד שהם יודעות שהם עשו טעות, ושהם מצטערות.
אבל חברים זה שיעור בשבילכם-
לא משנה מה לא מתנהגים ככה!
לא נותנים למישהו להרגיש ככה בחיים, לא משנה מה היה המעשה.
לא אמורים לשפוט בן אדם על פי מה שהוא אוהב ומי שהוא אוהב.
אם אתם חברים, אתם אמורים לתמוך ולתת עצות בונות ולדעת שלא תמיד יקבלו את ההצעות שלכם.
לדעת שלכם יש בעלות רק על חיים של מישו אחד וזה על החיים של עצמכם.
וכל מה שהוא לא החיים שלכם- אין לכם זכות לבנות או להרוס אותו.
לדעת שלפעמים מילים יכולות לפגוע יותר ממכות.
כי לא סתם אומרים- החיים והמוות ביד הלשון.
ותחשבו על זה.
המשך יבוא................
בנימה אישית- הייתי בחו''ל ולכן לא עידכנתי- אני מצטערת לכל אלו שציפו וחיכו...אני מבטיחה לפצות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
l girl