המלחמה באהבה.

"טוב אני לא יודעת..מה את רוצה שאני יעשה?" שאלתי..

"לא יודעת..פשוט תחבקי אותי.." היא אמרה.

"כן אבל את מתביישת ממני לא?" אמרתי.

והיא לא ענתה..רק לקחה את היד שלי והחזיקה אותה.

חיבקתי אותה.

שמתי את הראש שלי על החזה שלה והרגשתי את הפעימות לב החזקות שלה..

אני אוהבת לעשות את זה..זה נותן לי תחושה של אמת.שאני לא חולמת.

"אני אוהבת אותך" אמרתי.

והיא אמרה "אני אוהבת אותך גם".

זה כל כך כואב לי כשהיא אומרת את זה.

כי אין לי את האומץ להגיד לה - "כן אבל אני באמת אוהבת אותך!אוהבת אותך מאוד! ולא כמו חברה, ולא כמו אחות!"

כי אני יודעת, אני פשוט יודעת שזה לא ילך.

זה פשוט לא יקרה.

ואני מפחדת כל כך שזה יהרוס את הקשר בנינו..

מפחדת פחד מוות.

אז מה עושים?

מחכים?

אבל מחכים למה?

לראות שאולי היא כן תרצה ותיזום משהו?

היא בחיים לא תעשה את זה!

ואם כן?

אז זה שווה את הציפיה?

גם אם היא תהייה ארוכה וממושכת?

גם אם אני לא אוכל לצאת יותר עם אף אחד?

זה שווה את זה?

אני אוהבת אותה.

כמו שלא אהבתי בחיים שלי מישהו/משהו/מישהי.

בחיים.

אני כל כך כל כך אוהבת אותה.....

נ.ב- אני יודעת שזה קצת לא קשור לקטע, אבל אם אתם אוהבים לקרוא כאן אבל תמיד חושבים "וואי יש מצב שאני לא אזכור לחזור לכאן שוב וזה חבל.."

אז פשוט תצטרפו למנויי הבלוג שלי.

זה נמצא מתחת לכינוי שלי-בראש העמוד כתוב "מלאו כאן את כתובת המייל שלכם"(כאן אתם צריכים למלא מייל..) "ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי"

למה?

כי זה הכי קל, גם בשבילי- ובעיקר בשבילכם!