חפרנו את הטריק
הסקתי מסקנה
והיא שזה כ"כ מקומם
בגלל שברור שנאכל פה סרט
ואפשר לברך עליו כי ידוע שבסופו תבוא אמת טובה
אני מקווה

יותר ויותר מתחוור לי שאני פועלת מהבטן
והמודעות ההווייתית שלי מתבשלת על אש סופר-קטנה
ולעתים רחוקות
כי לרוב אני שוכחת להחליף גז כשנגמר הבלון
רנדומלית קורה שאני מתעוררת למציאות שבה אני נוגסת במציאות לאחר בישול
כנראה שאני מעדיפה את זה חי

אולי זו הטעות שלי

כי במבט לאחור ובעצם גם קדימה,

מצד אחד אני מבסוטה על עצמי הטבעית, ומתבאסת כשהיא מובנת עקום

(-סרט חיצוני ודאי)

ומהצד השני, של העתיד, אני מאחלת לעצמי להשתייך לאידיאל

ולשמור על איפוק

ולהצליח לחשוב על דברים בעת בה הם קורים

לנתח יותר מחודד ולכוון את עצמי

ואולי כל המצב הזה נובע מהבילבול הנוכחי

ואם כך אז רעיון טוב, עכשיו כשאני מתעסקת בזה, יהיה לברך על מה שיש ולא להחליף בלון גז, ואולי אפילו ללכת לקיצוניות ו

לזרוק את כל הגפרורים

שלא תהיה האופציה בכלל

ואת כפתור המצת בכיריים

ועדיין מהדהד לי כמה שאני נהנית להסיק מסקנות

זאת אומרת, זה מהדהד אבל

לא לזה התכוונתי

מה שמהדהד בקשר לנושא ההוא זה שבעצם

הבישול הזה הוא כל מה שבונה אותי

העיבוד של חומר הגלם שאני חווה

והמסקנות, אם להיות רגע פחות מטאפורית, הן אלו שהופכות אותי להיות האדם שאני

וטוב שאני מתעסקת עם זה

ולא להניח את זה בצד

לא במודע בכל אופן

להמשיך לזרום ולאהוב את כל מה שיוצא ולו רק בגלל ש

אני אוהבת אותי

וצעד ראשון באהבה הזו ספציפית ואולי בכל אחת (באמת שרק אולי, לא חשבתי על זה יותר מדי. פשוט אולי) זה קבלה

וזרימה

לא לשים מחסומים

ואם להרחיב את נושא האולי אז ללכת עם הלב שלך

עם המשיכה הזו

כי אין חוקים

לא כשזה באמת

לפחות ככה אני רוצה להאמין

ואשמח שלא להתבדות, למרות שתמיד קיימת האופציה

לא מאמינה שזה קיים בעולם המושגים שלי

פאקינג שיעור הטמל בכיתה ו' סלאש ז' סלאש ח' סלאש מה זה משנה, מתישהו ביסודי כשבנינו אתר

ואני בניתי אחד ממש הזוי

ממש הזוי

ומאוחר יותר, בגלל שזה איפשהו נחקק לי, בניתי אחד ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש הזוי, שלמאיטל בטח יש עדיין לינק אליו

עוד בתקופה שהיינו בקשר עם המשפחה של נילי, וניר מצא את האתר ובטח חשב שיש לו בת דודה שניה משועממת סלאש טיפשה סלאש מוזרה

ואני התפדחתי רק מלחשוב על זה שהוא ראה את זה, ואגרתי את ההתפדחות הזו פנימה

בלי להוציא אותה אפילו פעם אחת מול אף אחד בעולם

רק שמרתי אותה, עד עכשיו

שזו בעצם תחושה מוכרת לאור הפדיחה מספר אחת של ילדה תמימה מאד שהיא אני מול כמה וכמה בני דודים שניים שכאלו

אבל את זה אני לא בשלה לחלוק

למרות שאני בטוח אצטרך מתישהו

זה נשרט לי במוח בתכלס