זה באמת נהדר. באותו רגע.
אין לי צל של ספק שבעתיד אקרא ואתייאש מלנסות להבין. *אנחה*
זה ממש יפה. ובטח גם נורא מספק את היוצר וכו'. מצד שני, אולי לא - כי ככה. יש הרבה דברים שיכולים לתסכל. אין לי כוח לחשוב.
בכל אופן זה יפה.
"ואם אמות מחר,
האם אהיה שלך?"
הייתי רוצה לחשוב שכן. הרי הכי נוח למות בהרגשה שיזכרו אותך. ["הכי נוח למות..."? פףףףף. מגוחך. ומאיפה לי לדעת, בכל מקרה?]
אז איפה אתה?
הזמן בורח עם השנים.
לאן הקסם הלך?
[לאן לאן/איפה הילד]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
