אני תמיד חושבת על הדברים האלה, שבדיעבד - אם משהו רע יקרה לי, אף אחד לא ידע שפתחתי את המטריה הזו, כי הייתי לבד בחדר כשעשיתי את זה, ואז אף אחד לא יאשים את המזל שלי - כולם יחפשו סיבות הגיוניות ולגיטימיות.
וזה לא שאני מאמינה גדולה באמונות תפלות, ממש לא. זו רק תחושת ההחמצה שאני חשה דקה אחרי שאני עוזבת את הבית, והבאסה שלא תיעדתי בשום מקום - הרי עולם ומלואו מחכה להשתבש בחוץ.
בכל אופן תדעו לכם שהיום בבוקר, לפני שאמא שלי חזרה מהמקרה חירום (איזה חולה בקרית אונו) ולפני שיצאנו מהבית לכיוון דליית אל כרמל, עמדתי בחדר ופתחתי את המטריה החומה כדי לאמת את מה שאחי אמר על זה שהיא שבורה, וכשראיתי שהוא צדק - פתחתי גם את הכתומה.
[ועכשיו צריכה לבוא פיסקה על זה שאולי פתיחת שתי מטריות כשהשניה בפתיחה (כרונולוגית) בצבע בהיר יותר, אז אולי זה מתבטל וכו' וכו' וכו', אבל זה לא באמת משנה - זו סתם מחשבה שאפשר לפתח ולהפיץ ולא להרוויח גרוש, כי מי כבר מרוויח כסף על אמונות תפלות.]
[מצד שני - "הקמיע של רבי נחמן מאומן", אז אולי שווה להשקיע. בסוף יהיו לי שלטי חוצות - "היזהרו מהמטריה הכהה", ואני אפיץ כמובן מליוני מטריות לבנות/בז'יות עם התמונה שלי עליהן, בחיוך גדול וזקן]
[בעצם נגמר העומר, אפשר להתגלח]
(:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
