בבית אורן בדרך לחיפה יש בכביש ירידה ענקית
תמיד כשהייתי קטנה אבא שלי היה נוסע את הירידה הזו ממש מהר וכמה פעמים, קראנו לזה רכבת הרים.
היום נסעתי שם עם אמא והייתי ממש בחרדה שהיא תיסע מהר מדי ונתהפך, או שאיזה אוטו יבוא מהצד השני ויכנס בנו חזיתית וכולנו נמות
בכל אופן הבנתי שהיום אני רואה בהורים שלי בני אדם כמוני. פעם הם היו קדושים, שום דבר לא יכול היה להתפקשש אם הם היו אחראים עליו...[ולא חשבתי על זה שכל התאונות ששמעתי עליהן נגרמו בגלל הורים של מישהו אחר. הייתי מלאה בהגיון]
אז זהו
חוץ מזה היה יום נחמד כזה. היינו באיזו גלריה, בדליית אל כרמל (קניתי מלא תליוני נוצות), נהגתי המון, אצל אסתי ובמקדונלדס.
אני עייפה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
