ישבנו חזק וגלגלנו רעיונות ב360 מעלות בכיוון השעון, חיפשנו סגולות בירוקים והחומים שלקחו אותנו גבוה ונמוך ומעליי ומתחתיי, מחפשים מתכונים ודרכים למיצוי תחושת האושר, בתקווה שזו תלווה אותנו גם בסוף, כשהמעגל ייפתח ויהפוך להיות ציר הזמן של חיינו, זה שנסתכל עליו בדיעבד ונתהה מה בעצם קרה בחורים שבין אירוע גדול אחד למשנהו.

אנחנו מצטיינים בלהסתכל החוצה ופנימה וקדימה ואחורה בניתוח מעמיק  שלא יבייש את אסי דיין בבטיפול, אנחנו מספרים לעצמנו שהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו הם לא האמת היחידה, שיש עוד מליוני אמיתות סובייקטיביות, צריך פשוט לדעת לברור ולהחליט עם איזו אמת אתה הולך וכמה אחוזים ממך אתה משאיר לאמיתות אחרות.

העיניים מזוגגות, מספרות אלפי חוויות מ21 שנים, חלקן בפרונט וחלקן נתקעו בבקפריים – אבל לכולן חשיבות, לכולן השפעה ואת כולן הייתי רוצה לזכור. איפה היינו ומה עשינו ועל מה דיברנו ולאיזה מקומות המוח הפליג מחוץ לשיחה, וכמה שירים זומזמו וכמה מילים עוותו וכמה עצב וכמה צחוק כנה ואמיתי. כמה מסיכות וכמה אהבות שהומרו לשנאות ולהיפך, ותזזית ושלהבת ועצלות ויכולת בל תתואר לברוח מההסתכלות פנימה במודעות והלקאה עצמית. שאיפות ורצונות ואכזבות והגשמות ותודעה תודעה תודעה; או שזה בפנים או שזה בחוץ, אבל זה כל הזמן שם. ולך תתחיל לספר לבנאדם ששואל אותך "מי אתה? מי זה שם בפנים?" את כל זה, ומה מזה מתואר פה בכלל? המילה "קמצוץ" מביישת את מי שאתה, אחרי 21 שנה של כל זה, בעוצמות משתנות ובאלפי גוונים שבין השחור ללבן.

לדעת לאן אני ממשיכה מכאן היא דרישה מוגזמת בהתחשב בעובדה שלספר מה כבר עברתי אני לא מצליחה, כ"כ הרבה מים עוד יעברו בנהר שלי ולעולם לא יהיה לי את אותו הנהר. כל חלקיק קטנטן של שניה מביא עמו קיום אחר, מצב אחר. חלקם חוזרים ודומים אבל לכל אחד אפקט שונה – העתיד מלא באירועים ובחורים שביניהם, השאיפה צריכה להיות לא לחסום, להגיע עם דף חלק ולתת לציור לקרות מעצמו, לברור אך לא לכוון, לשאוב ולספוג ולטפטף מאוחר יותר את טיפות ההבנה אל תוך מתכונים חדשים לאושר אחר

כמו הכל בזמן האחרון, סיכום חופש-חנוכה:

יום רביעי - מסעדה עם עודד ואמא [אמא חוזרת מהעבודה בשש בערב. אני חושבת שהיא קצת קינאה בי ובאבא על הגיבוש שעשינו יום קודם, ולכן היא רצתה שנעשה משהו יחד. הלכנו לאכול באפרופו בפארק הלאומי. היה לנו מלצר הודי והיה ממש נחמד.], בית קפה עם בנות י"א4 [הייתי אמורה ללכת ליומולדת של מרינה בפארק, אבל ויתרתי על הרעיון הזה כשדנה הציעה לבוא עם שאר בנות י"א4 לוניס. אישרתי את בואי והלכתי לקרן. רועי היה שם. הבית קפה היה ממש נחמד. גיבוש וכאלה זה אחלה.]
חמישי - מסיבה בלול [כ"כ כיף. כ"כ כ"כ כ"כ כיף. ההיילייט של חופש! אין לי כוח לפרט, אבל היה כל כך טוב. כל כך.]
שישי - מנגל אצל דרור ומיכל [ישנתי משבע בבוקר עד אחת בצהריים, ונסענו אליהם. אכלנו ושבענו וצחקנו ושמענו מוסיקת-מעליות (מחווה לאמריקן ביוטי?) והיה ממש כיף. התגעגעתי למשפחה שלי.], מסיבה אצל דור השמיניסט [כן. די מוזר. המוווווון אנשים שלא ציפיתי לראות מעבר-לשעות-הלימודים. נכללים בהגדרה: ערסים וצפונבונים שמיניסטים מביצפר. והלוואי והיה כיף כמו שהבטחת שיהיה. אבל בקטנה]
שבת - כלום
ראשון - אורחים לאמא [אמא הזמינה אלינו להדלקת נרות (תמוה בפני עצמו), אז אני עזרתי לה להכין את האוכל. האחריות שלי הייתה הסלטים (להוציא את הסלט פירות, שהיה באחריותו של אבא). היה מוצלח, בהחלט.], רשף לוי בקאמל קומדי קלאב עם דרור ועודד [כ"כ מצחיק. כ"כ כיף שעודד החליט גם לבוא בסוף. ממש נקרעתי.. מההתחלה, עוד לפני שנכנסנו להופעה. האווירה הייתה של צחוק מהרגע שיצאנו מהבית; מעבירים דאחקות על האורחת שלא הפסיקה לדבר על הבן הכדורגלן המוצלח שלה (באמת לא הפסיקה. היא דיברה עליו איזה שלוש שעות עם שני אנשים שונים - זה יוצא שעה וחצי לאדם. שוקטוטאלי). היה ממש מצחיק.]
שני - 16:15 - ד"ר ברטל [בדיקות לטופס הירוק. בדיקות משעשעות, חדר המתנה משעשע (ומה עוד חדש? (: תמיד יש לי שם התקפות צחוק. אולי זה מלחץ, אולי בגלל שהדברים שקורים שם הם באמת מצחיקים - תינוקת ורודה בועטת בשולחן בכעס, לדוגמא.], עינב בערב [הממ. התחיל די מעפן הסתיים באחלה. קצת מיותר, בייחוד לאור כל הריבים שהיו עם אמא קודם לכן, אבל אחלה בכלליות. שמחה שנסעתי.]
שלישי - ת"א עם דפנה ענבל ומירי [בגלל שלא באתי לסמינר, ענבלי רצתה לראות אותי - אז היא באה לרמת גן. ישנתי, שוב, משבע בערב עד אחת אחה"צ בערך, הן העירו אותי ואספו אותי ונסענו לתחנה של 61 - היישר לסנטר. היה ממש כיף. מירי הצטרפה אלינו באיזשהו שלב, ודי התפצלנו להיות ענבלי ואני, ודפנה ומירי. אנחנו הלכנו לחנות בגדי ים שענבלי ראתה הרחק הרחק, כשעוד היינו על האוטובוס, ומירי ודפנה הלכו לשינקין. הגענו לחנות והיא הייתה סגורה, אז הצטרפנו אליהן בשינקין. הכפייע משך די הרבה תשומת לב, בייחוד לרעה. "אז רגע, מה, את כאילו מתאבלת על ערפאת?", "כוסאמאשלך" בשינקין, ו"תגידי, ברצינות - למה את לובשת את הדבר הזה? את מזדהה איתם או משהו?" -"לא, זו מתנה מאחשלי." "אה, הבנתי אותך. גם אני הלכתי עם כזה בסיני. רק רציתי לדעת אם יש סיבה פוליטית". אין דה ליטל וואן.]

רביעי - עאלק לימודים. [הממ. כן. עשיתי קצת שיעורים במתמטיקה והייתי אמורה להתכונן לתנ"ך. חבל שלא עשיתי את זה, אבל זה סופו של כל בלון. לא אופתע אם הציון יהיה 60 עגול כזה, ונחמד.]

אהבתי ממש את החופש הזה. ממש.

קצר קצר, אבל היה בו המון.