ישבנו חזק וגלגלנו רעיונות ב360 מעלות בכיוון השעון, חיפשנו סגולות בירוקים והחומים שלקחו אותנו גבוה ונמוך ומעליי ומתחתיי, מחפשים מתכונים ודרכים למיצוי תחושת האושר, בתקווה שזו תלווה אותנו גם בסוף, כשהמעגל ייפתח ויהפוך להיות ציר הזמן של חיינו, זה שנסתכל עליו בדיעבד ונתהה מה בעצם קרה בחורים שבין אירוע גדול אחד למשנהו.

אנחנו מצטיינים בלהסתכל החוצה ופנימה וקדימה ואחורה בניתוח מעמיק  שלא יבייש את אסי דיין בבטיפול, אנחנו מספרים לעצמנו שהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו הם לא האמת היחידה, שיש עוד מליוני אמיתות סובייקטיביות, צריך פשוט לדעת לברור ולהחליט עם איזו אמת אתה הולך וכמה אחוזים ממך אתה משאיר לאמיתות אחרות.

העיניים מזוגגות, מספרות אלפי חוויות מ21 שנים, חלקן בפרונט וחלקן נתקעו בבקפריים – אבל לכולן חשיבות, לכולן השפעה ואת כולן הייתי רוצה לזכור. איפה היינו ומה עשינו ועל מה דיברנו ולאיזה מקומות המוח הפליג מחוץ לשיחה, וכמה שירים זומזמו וכמה מילים עוותו וכמה עצב וכמה צחוק כנה ואמיתי. כמה מסיכות וכמה אהבות שהומרו לשנאות ולהיפך, ותזזית ושלהבת ועצלות ויכולת בל תתואר לברוח מההסתכלות פנימה במודעות והלקאה עצמית. שאיפות ורצונות ואכזבות והגשמות ותודעה תודעה תודעה; או שזה בפנים או שזה בחוץ, אבל זה כל הזמן שם. ולך תתחיל לספר לבנאדם ששואל אותך "מי אתה? מי זה שם בפנים?" את כל זה, ומה מזה מתואר פה בכלל? המילה "קמצוץ" מביישת את מי שאתה, אחרי 21 שנה של כל זה, בעוצמות משתנות ובאלפי גוונים שבין השחור ללבן.

לדעת לאן אני ממשיכה מכאן היא דרישה מוגזמת בהתחשב בעובדה שלספר מה כבר עברתי אני לא מצליחה, כ"כ הרבה מים עוד יעברו בנהר שלי ולעולם לא יהיה לי את אותו הנהר. כל חלקיק קטנטן של שניה מביא עמו קיום אחר, מצב אחר. חלקם חוזרים ודומים אבל לכל אחד אפקט שונה – העתיד מלא באירועים ובחורים שביניהם, השאיפה צריכה להיות לא לחסום, להגיע עם דף חלק ולתת לציור לקרות מעצמו, לברור אך לא לכוון, לשאוב ולספוג ולטפטף מאוחר יותר את טיפות ההבנה אל תוך מתכונים חדשים לאושר אחר

איזה יום עצמאות שמח, די. אחד המאושרים בחיי..

האמת שאחרי אתמול, אני לא זוכרת אף יום עצמאות אחר שהייתי בו. בעצם, עכשיו נזכרתי ואני זוכרת את כולם מכיתה ט'. זה היה עברי לידר בבית לזרוס, רוקצ1, רוקצ2, ו..אתמול!

אתמול היה גדול

היה ענק

היה מדהים..

זה התחיל מזה שהייתי מבואסת מהתחת, ואז לפתע! יובל קפץ לכאן ונתן לי סטיקלייט בןזונה, ואז פתאום נדב בא וישבנו איזה עשרים דקות והייתי צריכה ללכת להתארגן לקראת צליל... היה מזה כיף. הם מזה העלו לי את המצברוח (:

[ואזזז צליל הסיעה יותר משני אנשים! (:] נסענו סיון צליל דפנה ואני לאורדע לראות את שוטי הנבואה. בדרך היו עוד כל מיני הופעות, כמו.. שלומי שבת (שדווקא היה נחמד), שי 360 (יה-יה!!!), וכל מיני להקות מחול וכו' של העיר. בסופו של דבר השוטים עלו וזה היה מדהההיייייםםםםםם ((((:

קפצתי כל הזמן עם דפנה, ודנה ושרון ברקע קופצות מחוייכות, וקרן מתנועעת לה, ושחר פשוט נהנית מולם בלי לקפוץ.

השיא היה שבהכל יהיה בסדר, בסוף השיר.. נהיה מין שקט כזה, ופתאום!!! בום בום בום!!!! זיקוקים!!!! היה מדהים. אני עדיין אוכלת סרטים על השלוש דקות האלה.. מממדדדהההיייםםםםם ((((:::

ואז צליל דפנה וסיון נסעו לרעננה ואני נסעתי עם קרן וחש, במטרה לזרום. בסופו של דבר, זרמנו - איך לא - לרעננה (: מגיעות, חונות, מסטולות משום דבר (מתאימות את עצמינו לסיטואציה.. מלא שיכורים שנתקעים בך ברעננה. אבל אחלה עיר), הולכות להשתין בתחנת דלק.

טלפון מדפנה שלא מכניסים, אבל שאם בא לנו אז יש איזה חור ואפשר להזדחל. אנחנו מחליפות מבטים, והראשים נדים לשלילה. (: "טוב, אנחנו... אנחנו חותכות מפה."

מפה לשם אנחנו בת"א, במציצים. עשרות סטלנים רוקדים לאור אדום. נמרוד ונדב יושבים ליד שולחן, רצה לחבק. מתיישבות לידם, אורי ותדמור מגיעים. היה מצחיייייייייייייייייקקקק

היה בן זונה..

פתאום! אני שומעת את המוזיקה הזאת מגלגלצ! ואני אומרת להם "דייי זאת המוסיקה מגלגל"צ" ונזרק באוויר "סטלנים האלה בגלגל"צ" ופתאום אני קולטת שאלה groove armada ושיש לי את superstylin צרוב על דיסק שיובל צרב לי.. דקה לקליטה, לא מצליחה להפסיק לזוז בכיסא.. ורצה לרקוד.. כולי לבד באור האדום הזה

איזה סיפוק

בבית אורן בדרך לחיפה יש בכביש ירידה ענקית

תמיד כשהייתי קטנה אבא שלי היה נוסע את הירידה הזו ממש מהר וכמה פעמים, קראנו לזה רכבת הרים.

היום נסעתי שם עם אמא והייתי ממש בחרדה שהיא תיסע מהר מדי ונתהפך, או שאיזה אוטו יבוא מהצד השני ויכנס בנו חזיתית וכולנו נמות

בכל אופן הבנתי שהיום אני רואה בהורים שלי בני אדם כמוני. פעם הם היו קדושים, שום דבר לא יכול היה להתפקשש אם הם היו אחראים עליו...[ולא חשבתי על זה שכל התאונות ששמעתי עליהן נגרמו בגלל הורים של מישהו אחר. הייתי מלאה בהגיון]

אז זהו

חוץ מזה היה יום נחמד כזה. היינו באיזו גלריה, בדליית אל כרמל (קניתי מלא תליוני נוצות), נהגתי המון, אצל אסתי ובמקדונלדס.

אני עייפה