שוב. טוב לי
אוהבים אותי
מרגישה מסופקת
נערצת
יפה .
ואחרי שניה
רע לי
מתעלמים ממני
מרגישה מאוכזבת מעצמי
בודדה
מכוערת.
ושוב טוב לי
ורע לי
וטוב לי
ואז ממש טוב לי ואני מתחילה לשיר ולנגן.
ואז אני נזכרת בו
רע לי כ"כ.
כל הקוטביות הזאת מתחילה להמאס.
נ.ב. אני מתחילה לגלות את הפרצוף האמיתי של כל החברים
גיליתי מי באמת ומי שם פלסטיק מזוייף.
אני צריכה להודות על כל האמיתיים.
איך לא שמתי לב אליהם עד עכשיו?!
יש לי תיאוריה שהם יכולים להיות הפתרון לקוטביות שלי.
רק איתם טוב לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
