משפחה וטלוויזיה

המורדים סדרה לבני נוער שיובה לארץ מארגנטינה וכשמה כן היא.

 הסדרה מביאה את סיפורם של ארבע ילדים עיקריים מפנימיה יוקרתית מאוד מורדים בכל המוסכמות החברתיות, בהוריהם, ובכל מסגרת אפשרית. המרידות באות לידי ביטוי בלבוש חושפני, קיום יחסי מין, שתייאת אלכוהול, אלימות ועוד.

מאז ומעולם מחקרים תקשורתיים בודקים האם לטלוויזיה יש השפעה כזו או אחרת על צופים. נמצאו הרבה השערות בנוגע להשפעות לגבי צופים כבדים בנושאי אלימות או קבלת המסרים המועברים מהמדיום. כך למשל נטען לגבי תכנים אלימים או קשים, המשפיעים על ילדים שלא יודעים לעשות הבחנה בין עיקר לטפל טוב ורע נכון או לא נכון. אך גם מחקרים מצאו כי צפייה עם ההורה המלווה בהסבריו לתכנים מרככת את האספקט האלים וההשפעה מן המדיום הטלוויזיוני.

כל זאת מוביל אותי לנקודה בנוגע לסדרת המורדים בה ההורים מחו כנגד התכנים המועברים בה בטענה כי גם ילדים צופים בתוכנית ואינם בעלי מנגנון ביקורתי מפתוח וכן בעקבות ההשפעה הרעה על בני הנוער שדירבנה אותם למעשי אלימות.

היו הורים שבחרו לאסור על ילדיהם את הצפייה, אך עדיין ילדים אחרים שצפו בתוכנית סיפקו לילדיהם את המידע, אז היו הורים קיצוניים שמנעו מילדיהם להתראות עם ילדים שלטענתם השפיעו עליהם וגררו אותם לתרבות רעה. חשש ההורים מהתוכנית נבע בעיקר בקרב הורים המעורבים בחיי ילידהם.

כל הטענות מובילות אותי להעלות את השאלה הבאה:

האם בעידן שלנו של טלוויזיה ואינטרנט להורים בכלל יש השפעה על ילדיהם?

הורה יכול להטיל וטו וילדו ייכנס לחדר שם יש לו מחשב פרטי והוא יצפה בתכנים בכל זאת. אני מאמינה כי התוכן יכול להשפיע במיוחד בגיל ההתבגרות אך על ההורים להיות עם יד על הדופק ולא ליצור מצב של וטו. מצב כזה יכול ליצור חוצץ בין ההורה לילד ואז הילד יפעל מתוך רצון לעשות דווקא להורה ונקבל תוצאה הפוכה מהמבוקשת.

פתרון שיכול להיות מוצע בהקשר זה הוא צפייה מכווינה, כלומר צפייה של ההורה עם ילדו בתכנית תוך מיזעור נזקים ומתן הסברים לילד.

הרי ידוע לכל כי הטלוויזיה איננה משקפת את המציאות כמראה, ולרוב מציגה אוטופיה או מציאות שאיננה כלל קיימת, אך הצופים הכבדים או הילדים תופסים את התוכן ומסרי הטלוויזיה כאמת אחת. וזו יכולה להיות בעיה.