עכשיו, עם הירידה הדרסטית במספר צילומי העירום שאני משלב כאן, הסתכלתי שוב על האיזון בין הנושאים השונים ודי נבהלתי - מצאתי שאני מעלה המון תמונות של בעלי חיים (כן אלי, ציפור זה בעל חיים) ופחות מדי אנשים. אני חייב למצוא יותר תמונות של אנשים חיים. בגלל שיכול להיות שכבר כמעט לא נשארו שם בחוץ אנשים שיש להם חיים, החשיבות של המשימה הזו עולה שבעתיים: צריך לתעד ולשמר את השרידים האלה עבור הדורות הבאים.
חשבתי על רעיון לשלב בין שתי התמונות האלה, אבל בסוף התחרטתי.
כן, ניסיתי. אבל האגודלים שלי לא מספיק חזקים.
חיל יורה רימון גז לעבר מפגינים בבוליביה
בהתחלה גם אני חשבתי שזה חיל ישראלי בשטחים (כן, המדים). אבל זה היה עד שהתמקדתי בהבעת הפנים שלו.
כן, דוקא את התמונה הזו אני אוהב. לך תסביר את זה.
כשאנחנו בבית מלון, אנחנו מרשים לעצמנו לעשות המון דברים שבבית אנחנו אפילו לא חולמים עליהם. ואני לא מדבר על המגבות והברזים. במיוחד אם זה בחו"ל ובטח כשמדובר על שימוש במשאבים כמו מים או חשמל.
יום אחד אני אייחד פוסט לקפיצות בבתי מלון. יש לי כמה תמונות נהדרות של ריחופים שדורשים התעלמות ממגבלותיהם של הרהיטים. בינתיים אני ממשיך לצבור אותן בחשאי. התאזרו בסבלנות.
רחובות ירושלים
מה זה מכוערים
במקביל
אי שם בים
יש פלאי פלאים
שיר ההייקו המקסים הזה שמופיע ברשימת הצד של הבלוג של חבצלת, נכתב ע"י אידיום.
שני הבלוגים האלה שווים ביותר, אבל את אידיום קשה לי לקרוא כי היא כותבת באדום. תקראו לי מפונק, או אפילו גמד אבל זה פשוט מכאיב לי בעיניים.
אידיום, אני מחכה שתחליפי את צבע הפונט - לא לירוק בהיר, אלא למשהו כהה (אפילו צבע כזה יסכון), כדי לחדש את המינוי שלי אצלך.
יש כאלה שטוענים שהם מצליחים לראות בתמונה הזו את הביצים שהצפרדע עומדת להשריץ בשרשרות ארוכות וריריות.
בין הטיפש לסדין
כן, אני זוכר. היה כבר. ולא סתם אלא בפוסט הקודם. אז זהו שכשהבטתי בו, צף ועלה לו כיתוב יותר קולע וביקש להכנס לכאן.
אז בשביל זה להטריח אתכם שוב? ועוד לגזול, לטובת ההתחכמות הטרחנית הזו, את מקומה של תמונה יפהפיה שלא הצליחה להכנס לכאן?
בודאי. בטח שבודאי.
אבל כדי להקל על סבלכם, הוספתי, באופן חד-פעמי, תמונה אחת לפוסט הזה.
אתמול ראיתי באחד מערוצי הטבע סרט על שפמנון (Catfish) ענק שחי באחד האגמים של גרמניה ומסוגל גם לטרוף אנשים.
בטח לפני שהוא עושה את זה הוא אומר משהו כמו "שתהיו לי לראש ולא לזנב".
אפילו אחרי הרוויזיה שעשיתי בפוסט הזה, עדין יש יותר מדי חיות בבלוג שלי
גם לי יש משחזת זוית צהובה. של DeWalt. מצלצל גרמני? אבל מיוצר בסין (ופופולרי מאד בארה"ב). בגלל שאני לא מעשן, לא הבנתי עד עכשיו מה לעשות איתה.
בינתיים היא נראית לי יותר טובה (וחזקה) מהבוש שקניתי לפני שלוש שנים (ושילמתי יותר כדי לקנות אחת שמיוצרת בגרמניה). גם שם, לפני שהבנתי מה לעשות איתה, שרפתי, לא רק את הפחמים אלא גם את העוגן. "לא משתלם לתקן אותה" ענו כל המומחים שבדקו אותה "תזרוק ותקנה חדש". לא זרקתי. אני עוד אתקן אותה. למען ההגינות אני חייב להגיד שיתכן שבמקרה הזה לא הייתי מספיק עדין איתה וזו היתה הדרך שלה להביע את אי שביעות רצונה מהכיוון אליו התפתחו היחסים בינינו.
אבל את ההשוואה הסופית אני אוכל לעשות רק בעוד שנתיים. התאזרו בסבלנות.
חילול הקודש או עולם חדש אמיץ
לפני
החיתוך שאני מציע כאן כואב לי יותר מאשר לכם. כן, אדובי צריך עכשיו ללכת ולגהץ את האזניימים שלו.
אחרי
אבל תראו איך הוא מבליט את העיניים (להזכירכם, אני בתענית "מדהימות") ואפילו, באורח פלא, לא פוגע (ואולי אפילו מגדיל) את המתח האירוטי.
וזו אמת כואבת. בעיצוב, העקרון היחיד ששוה משהו אומר את הדבר הבא (זה עוד קצת גלמי, כי עדיין לא גמרתי לנסח את החוק הזה): זירקו את כל החוקים האחרים לפח ותבדקו רק דבר אחד - האם העיצוב עובד. איך תדעו? תקשיבו לגוף שלכם - הוא יודע את התשובה.
גיוון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
