אני לא מצליח להרדם.
בסוף המחשבות יהרגו אותי.
אני חייב ללמוד איך מפסיקים לחשוב!
איך לא חושבים על מה יגידו ואיך לא חושבים יותר מדי לפני שעושים משהו.
אני צריך לדעת לזרום.
לפעמים יש לי את ההרגשה שאני צופה על החיים שלי מהצד, מסתכל על עצמי עושה טעויות
ולא מבין איך.. אני מרגיש שאני יכול לעשות הכל כי הכל תלוי בי וברצון שלי, אבל כשמגיעים למציאות אני לא מבין למה אני מתנהג
במצבים מסויימים כמו שאני מתנהג.
לרוב אני נוטה לשקוע במחשבות שגורמות לי להיות מעופף ואולי קצת נראה קריר לסביבה
ואני באמת לא מבין מאיפה זה מגיע.
בנוסף אני מרגיש כאילו לעולם יש רף ציפיות ועד שאני לא אספק את כולם אני לא אפסיק. (וכולם זה כולם.. אפילו מי שאני שונא)
אני תמיד מרגיש שהכיפה שלי גורמת לי לרצות את כולם, אחרת יסתכלו עלי בזלזול או באכזבה.
ושוב זה מתקשר לעובדה שאני מסתכל על עצמי קצת מהצד, אני אומר שאני אפסיק, שאני ארצה את עצמי, את מי שאני אוהב
אבל שוב.. כשמגיעים למעשים.. אני רק מסתכל מהצד.
בתיה את חשובה לי מאוד ויקרה לליבי, תמיד!
עדכון קצרצר מהחג :
הייה לי ליל סדר נפלא מצחיק מהנה ומלמד עם המשפחה, כן יירבו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Flak-Canon