מזיזה את יד שמאל למעלה, למטה.
מטולטלת בחוזקה ומעיפה את רגל שמאל לפניה.
חוטים קשורים לכל נקודה בגופה, לכל נקודה במוחה, קובעים לה לאן לזוז, איך לחשוב.
בובה יפה, מסכה עצובה לבושה על פנייה.
בובה רוקדת לה, מהר, לאט.
הזרם החליט, הזרם שולט.
בובה מחליטה, אכן, הגיע הזמן.
בובה לוקחת סכין ארוכה, חדה.
קורעת מעליה את החוטים, כל חוט מכאיב יותר.
קריאות נשמעות, הזרם גועש, כועס.
בובה מסתכלת לזרם בעיינים.
"ברוך שפטרנו" לוחשת.
בובה קורעת את החוט האחרון ונופלת.
בובה מתנגשת ברצפה, זרם מסתכל.
בובה מנסה לעמוד, כושלת, לא מוותרת.
בובה עומדת כפופה, מתעקשת, נלחמת!
זרם מסתכל מתוסכל, "הבובה היא כשלון".
בובה עומדת, ראשה זקוף לשמיים חיוך נסוך על פנייה.
- - -
הקטע משתתף בתחרות כתיבה נוצרת בנושא "חירות" פה.