משל יפה שנתקלתי בו ממש במקרה עכשיו באינטרנט :
זוג התחתנו בתימן.
לאחר החתונה הם תכננו לחזור לכפר שלהם. החתן רכב על החמור והכלה הלכה אחריו (כי זה לא צנוע שכלה תשב על חמור)
עברו אנשים בדרך וראו את החתן הולך בדרך אם הכלה. אמרו לו: "מסכנה כלה!, אתה נותן לה ללכת ברגל?" אמר החתן צודקים.
ירד מהחמור ואמר לה: "בבקשה תעלי את תרכבי אני הלך ברגל".
המשיכו בדרך פגשו אותם אנשים ואמרו: "תיראה איזה חתן, כבר ביום הראשון נותן לה לרכב על החמור, מה יהיה מחר?"
אמר: "וואלה צודקים תירדי!! תירדי!!!".
הלכו שניהם ליד החמור אמרו אנשים: "תיראה את החתן והכלה יש להם חמור ושניהם הולכים ברגל". אמרו באמת הם צודקים.
עלו שניהם על החמור, אמרו אנשים: "מסכן!, חמור קטן שתיים עליו". אמרו באמת מסכן. ירדו מהחמור וסחבו אותו על גבם.
המשיכו בדרך שמעו אנשים אומרים: "תיראה!! תיראה!!! שלושה חמורים".
מסקנה:
מה שלא נעשה יוציאו אותנו חמורים.
לפחות נחליט מה נכון עבורנו לתכליתנו.
אל לנו להתיחס לכל אחד שאומר.
אוי ואבוי אם ננסה לרצות את כולם, מתי נתחיל ומתי נסיים!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Flak-Canon