אני מחפש לשנות.
אני מחפש לפרוץ את גבולות הפחד של המחשבות "מה אם..".
אני רוצה להעשות מי שאני מסוגל להעשות בכוחות עצמי בלי לחקות אחרים.
אני רוצה להכיר את המשה האמיתי, זה שנמצא מאחורי המסכות.
משה שיודע להעריך את עצמו ולהצביע על הדברים הטובים והרעים בו בלי להכנס למסכת עצבות.
אני רוצה לשנות.
אני רוצה לתרום למישהו תרומה חשובה לחיים.
אני רוצה להתעסק בלדבר ולהבין ולא בלשתוק ולפגוע יותר.
אני רוצה לחיות את חיי בלי לחיות רצונות של אחרים.
אני צריך להפנים, שיש אחת, בתיה שמה, שעושה לי טוב, ורואה בי את המישהו שאני באמת אבל מוסתר
במסכות שונות ומשונות מחששות שונים אבל לא מוותרת עלי ועוזרת לי לגלות את עצמי.
אני צריך להודות שנולדתי מי שאני, עם היתרונות והחסרונות, כי אחרת לא הייתי אני.
תודה על הצרות, תודה על השמחות, תודה על העצב הכאב והרע, תודה שאני לא קיצוני, תודה שאני פתוח.
תודה שאני מספיק חזק ושאני עומד עכשיו על הרגליים עם ראש מורם, גבר לעתיד, שעבר לא מעט,
אך עדיין ילד שרוצה ללמוד ולהתקדם כדי להיות מישהו.
רוצה להיות משה האמיתי.. שיפרוץ ישנה יתרום יעזור ויעודד.
אני לא יודע מה העולם מבשל בשבילי, אבל אני שמח שיש אנשים טובים באמצע הדרך שיסעדו לצידי.
- - -
עריכה :
למה כל הזמן אחרי שאני כותב פוסט שכזה אני מרגיש ממש מפגר ובכלל לא במקום שהייתי בו כשכתבתי את הפוסט?
מוזר איך שהכל משתנה בגלל דברים קטנים.