: Welcom To

יש בכולנו פרפר.

פרפר הוא קול, קול פנימי.

הפרפר שלנו חופשי ונינוח.

אין דבר שעומד בדרכו, הוא מרגיש, חולם וחושב בדרכו שלו.

כל פרפר הייה פעם גולם.

גולם הוא קול, חיצוני.

גולם עטוף בחוטים, הוא מוגבל.

גולם לעולם לא יהיה חופשי, לא יוכל לבחור בדרך הנכונה ולעוף.

כל פרפר הייה פעם גולם.

כל פרפר הייה כבול בחוטים שונים.

פרפר נבנה מהיותו גולם.

העבר שלנו, לטוב ולרע, הפך אותנו למי שאנחנו, נסתכל על עצמנו ונדע.

אנחנו כאן בזכות ולא בחסד, אנחנו מי שאנחנו בזכות כל מה שעברנו.

כל גולם סופו להיות פרפר, חלק צבעונים חלק אפרורים, אך בכל זאת, פרפרים.

אני אהיה פרפר, אני אגשים את עצמי, אני אפרוש כנפיים ואצליח לעוף.

- - -

המנוע שלי, הדלק שלי, הכמיהה שלי, האהבה שלי, בתיה, את החלק השמח ביותר בחיי העלובים, את מפיחה בי הכל, תקווה, אושר, שמחה, אהבה, חיים.

תודה לך.

לא אהיה כאן בשבועיים הקרובים, אני חוזר לישיבה ואין לי דרך לעדכן.

הבלוג יחסר לי באמת בפעם הראשונה בחיי.

- - -

Oasis - Stop Crying Your Heart Out

Hold up... hold on... don't be scared
You'll never change what's been and gone
May your smile... Shine on... Don't be scared
Your destiny may keep you warm.

Cos all of the stars are fading away
Just try not to worry you'll see them some day
Take what you need and be on your way
And stop crying your heart out

Get up... Come on... why you scared
You'll never change what been and gone

מזיזה את יד שמאל למעלה, למטה.

מטולטלת בחוזקה ומעיפה את רגל שמאל לפניה.

חוטים קשורים לכל נקודה בגופה, לכל נקודה במוחה, קובעים לה לאן לזוז, איך לחשוב.

בובה יפה, מסכה עצובה לבושה על פנייה.

בובה רוקדת לה, מהר, לאט.

הזרם החליט, הזרם שולט.

בובה מחליטה, אכן, הגיע הזמן.

בובה לוקחת סכין ארוכה, חדה.

קורעת מעליה את החוטים, כל חוט מכאיב יותר.

קריאות נשמעות, הזרם גועש, כועס.

בובה מסתכלת לזרם בעיינים.

"ברוך שפטרנו" לוחשת.

בובה קורעת את החוט האחרון ונופלת.

בובה מתנגשת ברצפה, זרם מסתכל.

בובה מנסה לעמוד, כושלת, לא מוותרת.

בובה עומדת כפופה, מתעקשת, נלחמת!

זרם מסתכל מתוסכל, "הבובה היא כשלון".

בובה עומדת, ראשה זקוף לשמיים חיוך נסוך על פנייה.

- - -

הקטע משתתף בתחרות כתיבה נוצרת בנושא "חירות" פה.

אני לא מצליח להרדם.

בסוף המחשבות יהרגו אותי.

אני חייב ללמוד איך מפסיקים לחשוב!

איך לא חושבים על מה יגידו ואיך לא חושבים יותר מדי לפני שעושים משהו.

אני צריך לדעת לזרום.

לפעמים יש לי את ההרגשה שאני צופה על החיים שלי מהצד, מסתכל על עצמי עושה טעויות

ולא מבין איך.. אני מרגיש שאני יכול לעשות הכל כי הכל תלוי בי וברצון שלי, אבל כשמגיעים למציאות אני לא מבין למה אני מתנהג

במצבים מסויימים כמו שאני מתנהג.

לרוב אני נוטה לשקוע במחשבות שגורמות לי להיות מעופף ואולי קצת נראה קריר לסביבה

ואני באמת לא מבין מאיפה זה מגיע.

בנוסף אני מרגיש כאילו לעולם יש רף ציפיות ועד שאני לא אספק את כולם אני לא אפסיק. (וכולם זה כולם.. אפילו מי שאני שונא)

אני תמיד מרגיש שהכיפה שלי גורמת לי לרצות את כולם, אחרת יסתכלו עלי בזלזול או באכזבה.

ושוב זה מתקשר לעובדה שאני מסתכל על עצמי קצת מהצד, אני אומר שאני אפסיק, שאני ארצה את עצמי, את מי שאני אוהב

אבל שוב.. כשמגיעים למעשים.. אני רק מסתכל מהצד.

בתיה את חשובה לי מאוד ויקרה לליבי, תמיד!

עדכון קצרצר מהחג :

הייה לי ליל סדר נפלא מצחיק מהנה ומלמד עם המשפחה, כן יירבו.