אני אחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה

סוף סוף פצחתי בבלוג משלי.

מרוב שאני כותבת דברים בתוך הראש כבר דמיינתי שהבלוג שלי רץ ברשת לפחות כמה שנים טובות. 

אז מדוע דוקא היום?

היום החלטתי( נדמה לי) שאני מפסיקה לעשן.

הכל התחיל בדלקת גרון חריפה שתקפה אותי זו הפעם השלישית השנה... ואז חשבתי לעצמי שאם אני לא מעשנת כבר יומיים בגלל המחלה, כבר אפשר לרכב על הגל.

איזה גל ואיזה בטיח!

אני כבר יום שלם בלי חום ובא לי למות.

כל הסיבות הנפלאות שהיו לי להפסקת העישון נראות לי כזכרון עמום של רעיונות מצוינים אבל של אנשים אחרים.

מכיוון שבאמת סיימתי לאכול כל מה שרק יכולתי- פניתי לכתוב.

על-מנת לנסות ולהסביר לכם וגם לעצמי, כמובן, מדוע בכלל יש צורך בהפסקת העישון אני אמנה את כל הסיבות.

החלטתי שבמידה ובסיום העניין עדיין ארגיש שהסיבות לא ממש מספיק טובות. אני הולכת להדליק סיגריה.

האמת היא שבדמיוני תמיד ראיתי את עצמי יושבת, מקלידה על המחשב, ביד אחת סיגריה וביד השניה קפוצ'ינו מהביל. הלכה הפנטזיה. ובכן, איפה הייתי? הסיבות להפסקת העישון (אהמ אהמ) סיבה ראשונה הבריאות- אני לא פריקית של בריאות וגם לא עושה ספורט אבל בהחלט מרגישה שעם השנים (ואני כבר מעשנת כמעט 20 שנה) הקול שלי השתנה, יש לי סוג של שיעול מעצבן, שאני תמיד מתרצת אותו כמגיע ממקור אחר אבל בואו נהיה דוגרים, זה העישון. מפחיד אותי עניין הסרטן ועוד יותר מחלות ריאות למינהן המצריכות בלון חמצן וצינורות באף. ממש לא סקסי. קוצר נשימה זה גם ממש מפחיד בייחוד כי חוויתי אותו לא פעם כתוצאה מהאסטמה שלי. (כן, כן אסמטית ומעשנת).

ועוד בעיניני בריאות (סוג של בריאות)- העור מתקמט ונראה ממש רע וגם לא מומלץ (ממש לא מומלץ) לעבור ניתוחים פלסטיים בתור מעשנים, כך שכל הקמטים הארורים הללו ממש יוצרים בעיה לטווח ארוך .וגם השיניים הצהובות,לא להיט. אני מתה לעשות הלבנה אבל זה נראה די דבילי אם אני ממשיכה לעשן. טוב, נראה לי שכיסיתי את העיניינים הבריאותיים. ויש בנוסף גם את העלות הכלכלית...אני מעשנת כ10 סגריות ביום(לפעמים קצת יותר) כך שבחישוב גס יוצא שאני מוציאה כ-300 ש"ח בחודש על סגריות. בשנה זה יוצא 3600 ש"ח (לקח לי יותר מעשר דקות לחשב). הממממ...אני יכולה לקנות עם זה לא מעט זוגות נעליים, הרבה מאוד כוסות קפה (שעכשיו כבר לא מתחשק לי לשתות, כי בלי סגריה זה לא נראה לי כיף).

עכשיו אני מנסה לחשוב אם יש עוד סיבות להפסיק לעשן? טוב, יש כמובן את בעלי ובנותיי. בעלי אדם בוגר שהכיר אותי כמעשנת, עישן בעצמו והפסיק לפני שילדתי את בתי הבכורה. הוא ישמח מאוד שאפסיק לעשן. הריח דוחה, העניין הבריאותי מדאיג, הוא יישמח לחסוך כמה גרושים (אבל הם שלי!)... האמת שהוא קיבל ומקבל את כל עניין העישון בצורה מדהימה ומאוד לא מנג'ס לי להפסיק. אבל,ויש אבל, כשאני רק מראה סימן, ולו הקטנטן ביותר של איזושהי הפסקת עישון, מיד הוא יוצא בקול גדול, תומך ומחבק, ונותן לי להבין,בצורה שאינה משתמשעת לשתי פנים, שיישמח מאוד אם אפסיק לעשן.

מבחינת הבנות העניין מורכב יותר,מה הן אשמות? מרגע היווצרן, אני נמצאת במערבולת של רגשי אשם לגבי הסגריות המזורגגות הללו. בהריון עשיתי מאמצים אל-אנושיים לא לעשן. חטאתי פה ושם אבל בגדול הייתי מדהימה. איך שהן נולדו יצאתי לעשן, עם הכותונת של חדר לידה. כל מהלך ההנקה לווה בייסורים נוראיים שלי.

רציתי שהן תעלמנה. לא הסגריות. הבנות.

כל מה שרציתי הוא רק לשבת בנחת, לעשן סיגריה, לשתות קפה ולא להתחשב בבריאות של אף אחד.

מאוד בוגר. מאוד אמהי. מאוד אמיתי.

אוף בא לי לעשן. אני חייבת, ולו רק בשביל האיזון, לספר למה כן. למה אני כן רוצה/צריכה לעשן... אז מבחינה פיזית יש את עניין חילוף החומרים. נושא די מגעיל ובטח לא מיועד לדיון ברבים אבל הוא קיים וחשוב ולכן אני כן מציינת אותו. כשחילוף החומרים עובד כמו שצריך, הכל טוב אבל כשמשהו משתבש זה הופך לאישיו רציני. טוב, אז נניח שזה משהו שיסתדר אם הזמן.

יש סיבה טובה נוספת לעשן והיא העובדה הבסיסית שזו אני, אני כבר יותר ממחצית חיי מעשנת ואני מכירה את עצמי ככזו.

אני חושבת יותר טוב כשאני מעשנת, אני מציירת יותר טוב כשאני מעשנת, אני בטוח הרבה יותר נחמדה ושמחה כשאני מעשנת. מסריחה, אבל מקסימה.

יש משום סדר הגיוני בחיי כשאני מעשנת: קפה-סגירה וזה הסימן שהיום מתחיל. אחרת איך אדע שזאת ההתחלה? הכל מתערבב ונהיה בליל אחד סמיך ומעצבן.

בחיים לא עשיתי רשימות של בעד ונגד. לא כשהתחתנתי בפעם הראשונה, לא כשהתגרשתי, לא כשהתחתנתי בפעם השנייה , לא כשהחלטתי ללמוד משהו וגם לא כשהחלטתי להפסיק. פשוט לא. אני לא בן אדם מסודר, אני לא שכלתנית ואני לא עושה רשימות.

אז למה דווקא עכשיו? ומה הקטע שלי עם הכתיבה דווקא עכשיו? אולי אני במצב יותר צלול?! נשמע לי מפוקפק.

אני די מוצפת ברגשות כרגע- אני כועסת, עצובה, מתגעגעת, כמהה, ממש מתאבלת.

הזוי. זהו, כתבתי די לעת עתה ועכשיו - סיגריה.

 סתם.... מתאפקת, בינתיים ומקווה לחזור ולכתוב שוב, במהרה.