אני אחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה

יושבת, בוהה במסך, טוחנת סוכריות לימון ללא סוכר.

פעם קראתי שכשמפסיקים לעשן צריך לשתות הרבה מים קרים ולמצוץ סוכריות חמוצות.

מוצצת. פיקסציה אורלית ללא ספק.

בעלי היה יכול להנות מהמצב אילולא העובדה שאני לא ממש מוצצת בחינניות כרגע,

אני גורסת, טוחנת, מרסקת והורגת את האמ-אמא של הסוכריה.

נדמה לי שהוא עובר ליד חדר העבודה על קצות האצבעות מפחד שיהיה הבא בתור.

יצאתי לרוץ הערב. טוב, לא ממש לרוץ- לצעוד...

טוב, בסדר, אז הלכתי הליכה מתונה אך קצבית.

תקעתי את הMP3 עמוק בכיס ושמתי את קולדפליי בפול ווליום.

האמת? תגלית השנה, זה היה ממש כיף.

הרגשתי במין וידאו קליפ הזוי.

הקפדתי ללכת בדרכים אפלות בהם חשבתי שהסיכוי שמישהו יתעלל/יאנוס או ירצח אותי הוא לא רע.

במחצית הדרך, כשהתחוור לי שככל הנראה אגיע הביתה בקרוב, מושפלת וללא פגע,

הגברתי את קצב ההליכה, מעכתי עלים עם הרגליים ודמיינתי שאני מכבה סיגריות.

פעם הייתי יוצאת להליכות קצרות עד לארקפה, שותה קפה, מעשנת סיגריה וחוזרת שמחה ומרוצה לביתי.

היו ימים...

מודה שבהליכה הערב, ממש הרחתי את הפריחה של הגינות בשכונה ואפילו היה לי אויר ללכת רצוף ללא עצירות.

האמת שפחדתי לעצור.

בכלל,התחושה הזו, של ה"להמשיך", להיות עסוקה בכל רגע, מלווה אותי מאז שתחלתי במסע הגמילה.

אז אדלג לי כעת למקלחת ולמיטה- לישון.

מקווה שלילה אחלום חלומות קצת פחות ביעותיים מאמש.

אני אזמן לי חלומות של אגדות ופלאות.

רק שלא יופיע הזחל המעשן של עליסה או החתול המחייך כי זה ממש ישבור אותי.