אני אחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה

אני במצב של אובססיה מוחלטת.

עורגת לסיגריה כאילו הייתה מאהב מסוכן.

מאהב בעל תכונות הרסניות שצריך להתרחק ממנו

אחד כזה שמזיין ובורח,שזורה רעל ומתעלל.

שלא מבטיח הבטחות ולכן גם אינו צריך לקיימן.

מאהב שהוא- הוא- נטו,

רעיל אך מענג,

מסוכן אבל חוקי,

מרגש אך מאכזב.

מדהים כמה הדפוסים שלנו, בני האדם, בנאליים, מחזוריים וצפויים.

פעם הייתי מוכנה למכור את נשמתי בעבור קשר מסריח,פתאטי,

קשר חד צדדי שרק שאב ממני אנרגיות אך כזה שחזרתי אליו בכל פעם כמו אישה מוכה.

אז מה? לא למדתי כלום? לא התבגרתי? לא התקדמתי?

הרי הסיגריה לא מחכה לי, היא לא תורמת לי-

לא פיזית ולא רגשית.

היא רק מקהה את החושים, מערפלת אותם,

מלטפת, מסממת ומאיימת לחנוק.

ובכל זאת, מתחשק לי להרים טלפון, לזרוק על עצמי משהו סקסי,

להתרגש לקראת הפגישה ולהתמסר.