פרק 2
27.07.08:
שנתיים אנחנו חיים כאן באופן דיי שגרתי יחסית לאי בודד בלב הים, יש לנו מספיק אוכל ומספיק מים בשביל 12 אנשים.
באותו לילה, חלמתי שוב את החלום שחלמתי לפני שנתיים, על המסדרון ודלתות המתכת, רק שהפעם הוא התבהר לי יותר.
הפעם חלמתי עוד אותה התחלה, את ההליכה במסדרון ואת ראיית הדלתות רק שהפעם ראיתי את ההמשך: בהמשך החלום אני פתחתי את הדלת בצד שמאל שהייתה בצבע שחור.
כשפתחתי את הדלת השחורה, שהייתה עשויה ממתכת, הדלת הייתה מאוד כבדה, אך כשפתחתי את הדלת היה חושך לא ראיתי כלום חוץ מנר שהיה באמצע החדר.
התקרבתי לנר ו...
באותו הקטע של החלום אני התעוררתי מרעשים.
לפי גוון השמיים שהיה מן כתום כזה שיערתי שהשעה היא שעת הזריחה.
התעוררתי ויצאתי מהאוהל שלי, ורצתי אל "המנהיג" שלנו מייק, שמו המלא הוא מייקל אך מכיוון שאנחנו חיים כאן על האי ביחד כל כך הרבה זמן, המצאנו שמות חיבה אחד לשני.
מייקל בן ה-41, היה מחוץ לאי לפי דבריו מוכר ומתקן שעונים.
רצתי אליו ושאלתי אותו: "מה קרה?", הוא ענה לי במן מבט עצוב: "לך לחוף ותסתכל".
רצתי אל החוף שהיה ממש קרוב ראיתי את כולם עומדים ניגשתי אל ג'ים שהיה בן 39, ושאלתי אותו: "למה כולם פה?", הוא ענה לי: "ג'ון מת".
לרגע עמדתי בלי תחושה בגוף, המום, ג'ון היה האדם הכי קרוב אלי על האי בשנתיים האלו, הוא היה הכי קרוב לגילי בן 22.
התקרבתי לכיוון החוף, הסתכלתי על הגופה שהייתה בלי חולצה, וראיתי מן סימנים של 5 שריטות ממש עמוקות על גרונו ועוד 5 שריטות על בטנו.
רצתי אל ג'ים נסער, ושאלתי אותו בקול רעוע: "מישהו יודע מי עשה לו את זה?".
הייתי דיי בטוח שזה לא אחד מאנשינו, ובכל זאת, בכל שנותינו על האי אף אחד לא ראה מישהו נוסף.
ג'ים ענה לי: "קודם כל תירגע, אנחנו לא יודעים מי עשה לו את זה, יכול להיות שזה בכלל לא אחד מאיתנו, יכול להיות שזה חזיר בר או משהו".
השמיים כבר התבהרו, הלכתי עם רוי לדוג דגים, רוי היה בן 36, מובטל מניו יורק, הוא אמר שלפני שפוטר מעבודתו הוא עבד במפעל לסבונים, הוא תמיד התחמק והחליף נושא כששאלו אותו למה פיטרו אותו מהמפעל.
באותו היום כשישבנו יחד על הסלעים, מקום הדייג הקבוע שלנו, רוי אמר לי שרק איתי הוא יכול להיות כן. הוא סיפר לי הכל.
תגיבו רק את האמת
אני רוצה לדעת אם שווה לי להמשיך לכתוב..
יש לי כמה רעיונות טובים להמשך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: