קשה לתאר את היאוש והאכזבה שמציפים אותי כרגע.
אבא צועק עליי כי אנחנו תמיד רבים ונמאס לו מהגישה שלי ובואו נודה בזה, הבשורות החדשות לא עוזרות לו.
גיליתי על זה בכלל בעקיפין כששמעתי מאחי שהוא עובר, היחידת דיור שלו תתפנה ואחותי מחפשת דירה עם החבר הנוכחי.
שאלתי את אחי אם הוא מעביר את הכל כדי שאני אדע מה להביא ואז הוא אמר שהסיבה היחידה שהוא עובר היא שאחותי בהריון.
כן, אחותי שלא מדברת איתי בהדדיות חביבה נכנסה עכשיו להריון מהחבר הסוטה שלה והחליטה לשמור את המפלצת הקטנה, ואם זה לא מספיק אז היא מתכוונת לגדל אותה במשך שנתיים יפות בבית של ההורים שלי. סליחה, בבית של אבא שלי, כי ברור שאמא לא מוכנה לחזור לשם בלעדיי וזה לא יקרה.
הוחלט שאחי יעבור דירה כדי שאחותי ההריונית והלא נשואה תתפוס את היחידת דיור שלו לשנתיים הבאות. אני נשארת לגור אצל סבתא כי השילוב שלי ושל אחותי בבית אחד יותר מדי מסוכן.
קרה פעם שציפיתם לחיבוק אבל קיבלתם סטירת לחי מצלצלת?
התכוונתי סוף סוף לחזור הביתה, עוד לפני הרעיון של היחידת דיור, רציתי לחזור לחדר הישן שלי, להחזיר את אמא לאבא, אפילו לבלות קצת עם אשתו של אחי ביחידה.
באותו רגע התקשרתי לאבא ושאלתי אותו מתי הם התכוונו לספר לי שהם מחליטים לפנות בשבילה את היחידה והוא גמגם שהיום.
הוא ואמא התקשרו אליי לצאת החוצה אליהם, הם חיכו באוטו ושלושתנו ישבנו שם ושוחחנו. רבנו.
הקלות הזו שבה אבא שלי מוותר עליי בשביל אחותי... זה משהו שאני לא יכולה לסבול.
בגיל 16, כשרוב החברות שלי הביאו את החבר שלהן להכיר את ההורים, עשו מסיבה כשהיה להן בית ריק או סתם נהנו מפרטיות, אני ואמא שלי נאלצנו לארוז את כל החיים שלנו אל תוך שתי מזוודות ולעבור לגור אצל סבתא יחד עם סבתא ואחותה של אמא בהנחה שהרעיון הזה הוא רק זמני עד שאחותי תמצא דירה.
היא מצאה דירה עם החבר שלה לאחר שנה, היא לא השתמשה בה יותר מדי ועדיין לא ויתרה על רשת הביטחון המשומשת שנקראת "אמא ואבא".
התחלתי קצת לדבר איתה כשהבטן גדלה והטורים ירדו "אין סיכוי שהיא תלד ועדיין תגור אצל ההורים" בטח.
בכל פעם שאנחנו רבות אמא בורחת בשקט, אבא מביט בי באכזבה ואני צריכה להתמודד עם האשמה שבסופו של דבר מוטלת עליי כי אחותי גדולה ממני ואני צריכה לוותר.
מגיל 16 אני ואמא ישנות באותה מיטה, סבתא במיטה לצידנו ואנחנו מתמודדות עם מינימום מקום וחוסר פרטיות.
אחותי נכנסה להריון ומאלצים את אחי לפנות עבורה את היחידה.
ברצינות? למה מישהו מופתע למה אני עצבנית או תוקפנית ורבה עם כולם? למה אני צריכה לקבל את הסטירה הזו אחרי ההקרבה שנתתי לאחותי? להורים שלי?
זה לא הגיוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
