-
|
| 5/2009
מוות
יוצא לי בתקופה האחרונה לחשוב הרבה על מי שיקר לי
ומת.
אלכסיי, היקר לי כ"כ. מצאו אותך זרוק על הרצפה עם
מזרק ריק לידך.
אליאורה, בת דודתי. אנורקסית במצב אנוש, את קפצת
מעזריאלי.
אני זוכרת את אותו לילה שדיברנו והוא אמר לי שהוא
הולך להתאבד, להזריק לעצמו מנת יתר. הוא לא ידע
אז שאני אוהבת אותו, הוא אפילו לא שיער את זה לעצמו.
הסתובבתי בחדר בלי מנוחה, בכיתי, חשבתי, נרגעתי,
ושוב.
אני לא נפרדת מהמחשבה, מה אעשה אם יקרה לו
משהו. מי שאני הכי אוהבת בכל העולם כולו.
אני חושבת מה יקרה מסביבי אם אחותי המדהימה
תתאבד, או תמות בדרך אחרת.
מה יקרה אם אחד ההורים ימות באיזה דרך שהיא.
אם איזה משהו אחר יקרה..
כל הזמן מחפשת סיבה לבכות, סיבה לכאוב, ופתאום
מתעוררת ושמה לב שהכל בסדר מסביב. אולי המחשבה
שאם אי פעם אתאבד, זה יהיה רק בשביל להכאיב
לכולם. חושבת על כך ומחייכת.
מספיק. הגיע הזמן להתעורר ולקום על הרגליים. יש
לי סיבות למה ואיך. עכשיו, כן.
ביינתים הדברים מסתדרים. יש איזשהו חשק לחיות
ולעשות.
אני נחנקת
אני בוכה, אני רוצה
אני חושבת
או שאני מוציאה בכעס, או שאני שותקת
דברים שאני רוצה להוציא לאנשהו
אבל אפילו את לא יודעת איך, מאיפה, מה
בלאגן גדול שאני מניחה לו בשקט
שישאר שם, רק שיניח לי
לא אדבר, אך לא אשתוק
אביע את עצמי אבל אשאר סגורה, כי זאת
אני.
הכל מכל מקום בכל דרך ואין מה להגדיר
אין מה להסביר
וכל הזמן משתנה ונוסף שאני לא עומדת בקצב
או שאולי כן, ואני לא מודעת לזה
אני לא מבולבלת
אני רק חושבת.
תנו לי רגע לעצור את הזמן ולהסתכל לשמיים השחורים
תנו לי לעצום עיינים
תניחו לי קצת.
רוח של סתיו קלילה ונעימה
רק טוב, רק רע
איף. אני אוהבת אותו.
איזה כיף לחזור למוזיקה הישנה. איזה כיף להרגיש
שיחרור,
איזה כיף להיות מאושרת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
