-
|
| 5/2009
התרסקות ושיחרור
שכחתי מי אני.
איך העזתי לעשות את זה לעצמי?
איך לעזאזל העזתי?!.
התרסקות.
לא מתכוונת לצאת מהבית לפחות, לפחות
ל4 ימים הקרובים. עונש, כי זה מגיע לי.
תעזבו אותי בשקט, לא אעיז עכשיו לראות
אף אחד, לא אזוז מהמקום שלי עד שזה
יעבור.
שום קפה יותר, שום ביס פה ושם. מים מים
מים מים וסיגריות. אני אקרע את עצמי בספורט
אקרע את עצמי בכאב ושנאה. כי זה מגיע לי.
אוקי. זהו.
אני בסדר, אני בסדר. נרגעתי. לא יודעת ובאיזה
מובן בדיוק אבל עשה לי ממש טוב על הלב לדבר
איתה. אפילו שזו לא שיחה עמוקה, זה שיחרר
לי מקום כלשהו בלב. זה הזכיר לי טוב טוב כמה
שאני אוהבת אותו, שלמען האמת, אני בסדר.
הרבה יותר טוב..
הבטן ירדה, עליתי על המשקל בלי בגדים, 45.
אין עליה. אפילו נזכרתי פתאום בהיקפים, מדדתי,
וירדתי 4 ס"מ בירכיים [45 ס"מ] וביידים 19 ס"מ,
לא מדדתי את השאר. אבל אני רואה ומרגישה
שיפור.
הא..אוקי. שקט. אני בסדר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
