זה מוזר איך החיים קורים לך .
הם קורים לך בלי שתשאל.הם קורים לך בלי שתבקש.
והנה אני פה ... אחרי כל השנים עדיין באה לפה רק אני והאותיות שלי .....
באמצע יום עבודה של " גדולים " חסרת תועלת ,ורובוטית, במשרד גבוהה גבוהה הרחק מהכל.
לפעמים באלי להפוך לאוויר יותר ממה שאני מרגישה ביום יום להפך לחסרת צורה להעלם למצוא מקום מסתור לא להרגיש.פשוט לא להרגיש כלום ולא לחשוב על כלום.
קשה להיות כלכך רגיש בסביבה כזו עוינת ואגואיסטית.
הכל קורה מהר ואני מרגישה בלבול אחד גדול ...
אני תמיד מרגישה .ואני צריכה חופש מזה. לא להרגיש. לא להכיל את הכל מסביבי ,לתוכי .
בריאות זוגיות כסף חוויות רגשות כעסים חשקים והכל חוזר
ואני לא יודעת מה לכתוב רק להוציא ממני את האוויר העכור הזה שלא נותן לי לנשום וחונק אותי מבפנים .
אני לא ממש יודעת .
אתזה אני יודעת בוודאות אני לא יודעת.
מוות, מוות בחיים שלי נתן לי מנוחה מאז שאיבדתי אותו , את החבר הכי טוב שלי את ההורה היחיד שנשאר לי ונשארתי עם זו שלא יודעת מה זה הורה באמת כי לא היה אז מאיפה לה ללמוד. קורה לך הכל קורה לך
ותתמודד. תעמוד בזה .
ומאיפה אני צריכה לשאוב כוחות ?
מאיפה אני מטעינה את הסוללה שלי. את הסוללה הרוחנית שלי את הסוללה הנפשית שלי את הכוחות הפזיים שלי.
איך אני עושה אתזה איך אני לבד מול כל העולם איך איך .
אני לא ממש יודעת
בזה אני בוודאות יודעת שאני לא יודעת . לא יודעת כלום .
אני ג'ון סנואו. אני לא יודעת כלום אני לא מבינה מה קורה אני כבר לא יכולה להכיל או שכן או שלא אני לא יודעת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
