מה הדבר הכי כואב שאמרו לכם?

לי אמרו: "אני לא מאמין שאכפת לך ממני"

וגם אמרו: "הונית אותי במשך שלוש שנים"

והכי טוב היה: "חבל לי שבזבזתי את הזמן...." (עליי למקרה שמישהו לא הבין)

לא יודעת אם הציטוטים מדוייקים אבל הנקודה היא אותה נקודה.

פתאום כשהוא אמר לי את זה היה לי כיווץ בחזה כאילו לשנייה מתתי, כמו התקפון לב קטן...

הלב נצבט כ"כ חזק שזה כואב.

כאילו אלף פילים יושבים לי על החזה ומשחקים שח.

מט במקרה שלי.

הוא אמר שניצחתי.

באיזו מלחמה בדיוק?

רק הפסדתי...

בדרך החוצה אבא שלו שאל אותי אם אני בסדר. "כן," עניתי, וחשבתי "לא"...

זה היה מאוד אצילי מצדו להגיד לי ללכת ואז כשאני בדרך החוצה לקרוא לי לחזור כדי להגיד לי לא לחזור יותר.

ואח"כ להגיד שאני מגעילה אותו ושהוא לא רוצה להתייחס אליי בכלל....

הנה אני לוקחת אחריות: הבאתי את זה על עצמי, הייתי צריכה לעשות כ"כ הרבה דברים אחרת.

הייתי צריכה להקשיב לבטן שלי ולא להגיע בכלל למצב שפילים יכולים לטפס.

אני אוהבת פילים, זאת חיה מדהימה, אבל אני מעדיפה לשבת ליד וללטף ולדבר מאשר מתחת....

אין ספק שקשה לנשום וקשה לחשוב וקשה לעצור את הדמעות.

אין ספק שלוחץ בחזה...