סתם כמה מחשבות...יומן יקר וכאלה...לא? |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
כשאמא שלי שאלה את אחי איך היה הטקס הוא אמר לה שהיה משעמם, גרוע, עלוב וחוזר על עצמו.
והאמת זה לא היה ממש רחוק מהאמת.
כל שנה יש את אותם שירים, אותם אנשים שמשתתפים בטקס, אותם קטעי קריאה.
אבל מי אנחנו שנגיד שזה משעמם וגרוע?
אנחנו מחפשים טקס שירגש אותנו, שיגרום לנו להרגיש כמה שיותר קרובים לאובדן ולשכול.
אני אומרת תודה שהמשפחה שלי איתי ושכולם בריאים.
איך הפכנו את השירים מלאי הרגש האלה, שמישהו כתב בכזה כאב, לשירים שחוקים ועייפים?
הייתה לי חברה שנהרגה בזמן שישבה להנאתה עם חברה אחרת שלה בתוך הישוב חרמש בשומרון.
מחבל נכנס לישוב והרג את שתיהן ואח"כ נכנס לבית והרג עוד אישה.
היה לי ממש קשה בלוויה שלה ובטקס שעשו לכבודה בישוב שלה, למרות שלא באמת הרגשתי בחוסר שלה כי היא למדה איתי רק שנה וכשנהרגה כבר למדה רחוק שוב.
היינו חברות טובות כשלמדנו יחד אבל אחרי שהיא עברה הקשר בינינו לא ממש נמשך.
רק המחשבה על זה שיש אנשים שאוהבים אותה ולא הספיקו, והמשפחה המקסימה שלה, וזה שגם אם רציתי עכשיו הקשר בינינו כבר לא יחודש....
זאת הקירבה שלי למשפחת השכול הישראלית.
לכל אחד מאיתנו יש סיפור כזה או אחר.
וכל אחד נאחז בזה כדי להתחבר ליום הזה ולא להרגיש לא קשור.
אולי כדאי שניתן במה לחיבור שלנו לדברים שנמצאים ולאנשים שהולכים בינינו?
אולי כדאי במקום לשקוע למסכנות הישראלית והיהודית הזאת נצמח ממנה?
נכון, לא ממש אוהבים אותנו בעולם, מכל מיני סיבות, אבל זה לא צריך לגרום לנו להתגונן.
זה צריך לגרום לנו לחשוב:
רגע,
אולי לא אוהבים אותנו כי אנחנו לא אוהבים את עצמנו?
אולי אנחנו מספקים לעולם סיבות לא לחבב אותנו?
אולי במקום לחשוב על מה העולם חושב נחשוב על העתיד שלנו?
אולי אם כ"כ הרבה אנשים אומרים שמשהו לא בסדר זה אומר שמשהו באמת לא בסדר?
אולי צריך להתעסק בשאלות מוסריות כל השנה ולא רק ביום השואה וביום הזכרון?
אולי צריך לגדוע באיבה את תרבות האולי?
איזה מילה מוזרה זאת....
| |
| כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
