סתם כמה מחשבות...יומן יקר וכאלה...לא? |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
כמה רוע אפשר לבלוע
אני די נסערת עכשיו אז כנראה שהפוסט הזה הולך להיות קצת מבולגן...
היום היה לי יום מאוד אינטנסיבי מבחינת ניפוצי כל מיני בועות למיניהן.
זה לא שאני לא יודעת את כל הדברים האלה אבל זה מכה בי כל פעם מחדש וככל שאני מתבגרת זה משאיר בי הרבה יותר סימנים כחולים...
ראיתי סרט תיעודי על איך יוצרים שאהיד. סרט שמראה מאוד מקרוב את ההסטה של ילדים מגיל הגן ואפילו קודם.
כ"כ הרבה שנאה...
זה מצטרף לכל מה שקראתי על הביטול של הפיקסיס (שלא היו לי שום רגשות אליהם עד עכשיו...) והביטוי הכ"כ מדוייק של שוקי וייס -טרור תרבותי.
בתור מוסיקאית ממש צורם לי כל פעם שמוסיקאי מבטל הופעה בגלל משהו שלא קשור למוסיקה.
וזה לא משנה איפה.
מוסיקה זה דבר כ"כ נשגב בעיניי, זה הרבה יותר חזק מאנשים וממילים.
הרבה משתמשים במוסיקה כדי להביע מחאה וגם בזה אני מאוד מאמינה.
זה נשמע סותר אבל אני באמת מאמינה שמוסיקה ואומנות וספורט וכל דבר דומה מקשר בין אנשים ומביא אנשים למקומות שבהם לא צריך הגדרות רק צריך להיות.
אמנות (ואני מכלילה כאן גם ספורט, כי ספורט זאת באמת אומנות בעיניי) זה נשק חזק.
צריך להשתמש בו בזהירות מצד אחד ובאמונה רבה מצד שני.
כבר הרבה זמן אני חושבת ללכת לנגן ולעבוד עם מוסיקה באיזה בי"ח או כל מקום אחר שזה יכול לעזור ועכשיו יותר מתמיד זה ממש בוער בעצמותיי ואני רוצה למצוא דרך שזה יכול להפשיר קצת את השנאה הקרה בעולם.
אולי לצינים שביניכם/בינינו זה נשמע קצת כמו מלכת יופי אבל אני באמת באמת מאמינה בזה.
אני באמת מאמינה ששינוי מתחיל מבנאדם אחד.
מהפכת לא התחילו מכלום והן גם לא שינו דברים בין לילה.
לוקח זמן לדברים לחלחל אבל צריך להתחיל מאיפשהו כדי שהדור הבא יוכל לקטוף את הפירות.
היום הבנתי חד משמעית שבמקום שאין בו אהבה השנאה פורחת יופי.
וזה ממש מפחיד אותי.
אנחנו לא צריכים את האוזון ואת הקרחונים הנמסים. אנחנו מסתדרים מצויין ונהרוג אחד את השני הרבה לפני שכדור הארץ יקרוס.
יש כ"כ הרבה חרא בעולם הזה ואין לי מושג מאיפה להתחיל.
אבל צריך לבחור לא? עדיף להתחיל ממשהו, ולא משנה ממה, מאשר לשבת ולשקוע בבלבול.
העיקר לעשות.
עד כאן מילים....
| |
| כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
