יש לי כ"כ הרבה מחשבות שרצות לי בראש עכשיו...

אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל...

למה אני מרגישה כ"כ לא שווה?

פשוט בא לי לעמוד על איזה צוק באמצע שומקום ולצעוק עד שלא ישאר לי קול בגרון או כוח בגוף.

בא לי לברוח רחוק ולא לדבר עם אף אחד.

בא לי לשיר ולנגן ולרקוד ולקפוץ ולהיות חופשיה בגוף ובמחשבה.

אני בכלל לא יודעת מה זה אומר אבל זה מה שבא לי לעשות עכשיו.

אולי אני אקח את עצמי עכשיו ואלך לאיזה מסיבה? ככה סתם. לבד.

אני בטח לא אעשה את זה כי אני פחדנית ועצלה.

בא לי להסתפר...

אולי זה מה שאני אלך לעשות עכשיו...

דווקא רעיון טוב. אני אספר את עצמי וזה יכול להיות ממש מגניב.

אנשים חושבים שהם מכירים אותי, מעניין אותי אם הם באמת מכירים אותי...

אני בעצמי לא מכירה אותי אז מה גורם להם לחשוב שהם כן?

נכון, אני לא טובה בלהעמיד פנים, אני יכולה להיות שחקנית ממש טובה אבל כשזה מגיע לחיים האמיתיים אני לא משהו בכלל.

כשרע לי ישר רואים עליי.

אז למה אף אחד לא אומר לי כלום?

למה אף אחד לא בא ואומר לי צאי מזה?

למה אני מחכה למישהו שיבוא ויוציא אותי מזה?

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששאלתי את עצמי בשנה האחרונה "למה" בטח כבר היו לי הרמקולים שאני רוצה....או הנגן....

בא לי שמישהו פשוט יבין אותי.

שנשב ונדבר על הכל ושנשתוק ביחד ושנתחבק ופשוט נדע איך השני מרגיש.

בא לי להרגיש טוב עם עצמי.

להרגיש שלמה ושאף אחד לא יכול עליי.

בא לי להפסיק לרחם על עצמי, אבל זה כ"כ נוח וזה ממש ממכר.

אני צריכה לצאת קצת מהבית.

אולי אני אסע לערבה לכמה ימים.

אלך לטייל קצת...

אני אוהבת את המדבר, זה תמיד מרגיע אותי.

טיול זה ממש מדיטציה בשבילי.

מישהו רוצה לבוא?...

יש לי המון מה להגיד!

אני חושבת שאתה חרא, מניאק, מגעיל, מדהים, ולפעמים אתה יכול להיות כ"כ.........אני אפילו לא מוצאת לזה מילה!

כן, אני מעבירה אחריות אליך!

הרי אני כלום ושומדבר.

וכלום ושומדבר לא יכול לקחת אחריות.

אני לא מכירה הרבה אנשים שאומרים לאנשים שהם אוהבים על בסיס יומי שהם אפס, נוב, מציקים, זונות, מגעילים, מפגרים, טיפשים, מניאקים, חסרי אופי ועוד...

איך אתה מצפה כשאתה אומר למישהו את כל הדברים האלה שהוא יתנהג אחרת?

איך אני יכולה בכלל לפתח ביטחון עצמי כשאתה מדכא אותי ומוריד אותי?

כשאוהבים אמורים לתמוך ולרצות לקדם ולהעצים את מי שאיתך לא?

גם אני מתייחסת אליך ככה?

איך אתה, הבחור הנאור והמתקדם וזה שכל כך שלם עם עצמו ושלו, איך אתה מתעצבן כ"כ מהר כשאני צוחקת איתך?

איך אתה לרגע אחד צוחק איתי ואח"כ פתאום נופל עליי?

אני שונאת את המילה הזאת - מציקה. שונאת להרגיש ככה.

אני לא מנסה לעצבן אותך בכוח, אני פשוט משחקת איתך, וחשבתי שאתה איתי באותו ראש, שזה הקטע שלנו, לעשות שטוייס ולצחוק יחד.

מה אני מפספסת פה?

שלא תבין, אני בעד להגיד את האמת, אבל אני לא חושבת שאני עד כדי כך גרועה. ואם כן, אז למה אתה עוד איתי?

אני לא בנאדם שלוקח קשה מה שאומרים לו אבל אתה יודע טוב מאוד שהמילה שלך שווה אצלי הרבה יותר משל כל אחד אחר וביקשתי ממך כ"כ הרבה פעמים להפסיק להגיד לי שאני לא שווה.

צחוק צחוק בסוף בוכים....

איך אני יכולה להאמין שזה בצחוק כשאתה אומר את זה כל 5 דקות?

כנראה שאני תמיד אשאר לוזרית.....

מלאת כעס ורחמים עצמיים....

כן, אין ספק שאלה תכונות של לוזרית אמיתית.

אני יודעת שאני שווה הרבה יותר מזה, אבל הספק הזה פשוט לא נותן לי מנוח.

אם רק היית נכנס לראש שלי לכמה דקות ורואה את עצמך אולי היית מדבר אחרת. ואולי לא.

הלוואי שהיו לי את היכולות שלך להשאיר את כל זה מאחוריי.

אתה בטח כבר מזמן שכחת ממה שהיה לפני שעה ורק אני נשארת שם וממשיכה להאכיל את עצמי בחרא שלך....

ועכשיו אני לוקחת על עצמי את מלוא האחריות כי שוב נתתי לעצמי להיות במקומות שלא רציתי להגיע אליהם והבאתי את עצמי למצבים שלא מגיע לי להיות בהם.

אתה יודע מה? בדבר אחד אתה צודק.

אני באמת אפס.

אפס שלא אמרתי לך את מה שאני חושבת כשנתת לי לדבר.

אפס שהשתפנתי כי הייתי כ"כ עסוקה בלחשוב על מה יהיו ההשלכות ומה אתה תחשוב על מה שאני אגיד.

אפס שאני אף פעם לא מקשיבה לבטן שלי.

אפס שאני לא יודעת לשחרר בזמן.

אפס שאני כ"כ אוהבת אותך עד שאני לא יודעת איך לאכול אותך.

בן ארצי אני איתך.....

פשוט פשוט
מחפש מהות
לכל שטות
נמות נמות
בובה עם חוט
של אלוהים

זה טוב
זה רע
אך אין ברירה
אין דרך חזרה
בדיחה
זו חזרה גנרלית
העיקר הספקנות

אני אפס, אני אפס
צעקתי לפני כולם במסיבה
אני אפס, אני אפס
בסך הכל רציתי אהבה

ארון גדול
יש בו הכל
ספרים שלא קראתי
תקליטים שלא שמעתי
אך את הארון עיצבתי
שאראה חכם

זה טוב
זה רע
אך אין ברירה
אין דרך חזרה
בדיחה
זו חזרה גנרלית
העיקר הספקנות

אני אפס, אני אפס
צעקתי לפני כולם במסיבה
אני אפס, כל אחד הוא קצת אפס
וכל אחד זקוק לאהבה