לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


סתם כמה מחשבות...יומן יקר וכאלה...לא?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2009

לילה לא שקט


מלא מחשבות רצות לי בראש אבל זה כאילו שהראש ריק...

אני רוצה סתם לכתוב ולפרוק אבל אני לא ממש יודעת לשים את האצבע על משהו מסויים.

כבר הרבה זמן שאני לא מסתובבת עם החבר'ה שלי מהבית. אני מאוד אוהבת אותם אבל זה כבר לא עובד.

הם נפגשים כמעט כל הזמן (כשהם בבית) ועושים את אותם הדברים שהיינו עושים בי"ב.

זה נחמד והכל אבל כמה אפשר? גם ככה אני לא שתיינית גדולה, ואפשר גם לומר לא שתיינית בכלל. זה ממש לא עושה לי את זה. אני מעדיפה להיות עצמי ולשמוח כי אני נהנית באמת ולא כי נדפק לי השכל מאיזה חומר שנכנס לי לדם.

כשאני נפגשת איתם בנפרד זה ממש כיף, אבל ברגע שכולם יחד אני כבר לא מרגישה שאני מתאימה.

כשמתרחקים מהביחד ומתחילים לראות אנשים ועולם אחר פתאום מבינים איזה חברים אתה רוצה לידך ומי כבר לא מתאים לך. וגם רואים למי מספיק חשוב לשמור איתך על קשר...

מעניין אותי איך זה יהיה עכשיו, כשרובנו משתחררות (אחד הבנים יצטרף עוד כמה חודשים והשני נדפק בחובלים...).

מעניין אותי גם איך זה יהיה איתו. נראה לי שזה הולך דווקא לכיוון טוב. צריך לדעת מתי לא לישון ביחד ולא להתעקש סתם...יש לנו את כל החיים לפנינו (חוץ ממה שכבר עבר), וגם אם זה ביחד או לא צריך למצוא מרחב.

חברה שלי אמרה לי השבוע משהו כ"כ נכון. היא אמרה שאם נפרדים בידיעה שנהיה שוב יחד אז אין לפרידה שום משמעות. חוצמזה זה לא ממש בריא להיות כל הזמן און אנד אוף, זה לא ממש גורם יציב בחיים...

כל השטויות האלה על אהבה תנצח וכו'. אני די מאמינה בזה אבל מה שינצח זה בעיקר כוח הרצון. אולי האהבה זה המנוע אבל מנוע לא זז בלי גלגלים נכון?

אני צריכה למצוא דרך להיות עצמי ושלמה עם עצמי בתוך הקשר כדי לא להרגיש שצפוף לי ולא לעשות דרמות מכל שטות.

לפעמים אני עושה קטעים של בחורות כאלה אפילו בלי כוונה וזה משגע אותי (אולי אפילו יותר משזה משגע אותו) כי חשבתי שאני מעבר לזה, כ"כ לא רציתי להיות הבחורה הזאת.

רציתי להיות בחורה קולית וכייפית וגם להנות כמו שצריך בעצמי...נראה לי שדווקא יש לי פוטנציאל וזה מה שמשגע אותי!

אני חיה בכזאת בועה ענקית. נראה לי שאני אחטוף שוק כשאני אקלוט כמה יש בחוץ. אבל אני ממש מחכה לזה. אני מתה לדעת מה הולך מסביב, לפתוח את העיניים ולחיות את הרגע.

בא לי לעשות הכל! לטייל, לפגוש אנשים, לרקוד...אתמול בערב הייתה אצלנו מסיבה בערב עם כל מיני מוסיקאים (אמא שלי אוהבת לארח) והיה בחור שרוקד (רקד?) בלהקת פלמנקו נראה לי. בכל אופן הוא לימד אותי כמה צעדים לטיניים, רומבה צ'ה צ'ה וכאלה (ואחד אנגלי) ורקדנו והיה מדהים! זה העיף אותי לגמרי! זה פשוט מדהים לרקוד בזוג, זה כ"כ הרבה יותר טוב מלרקוד לבד (למרות שגם לזה יש יתרונות). לצערי הוא הומו. ולא בגלל שמשהו יכול לקרות (אני לגמרי מאוהבת במישהו אחר אז זה יכול ליצור בעיות...), פשוט בכל פעם שאני פוגשת הומו שווה או חמוד אני מתעצבנת בשם כל המין הנשי. מה הקטע הזה? לברוא גברים מדהימים ואז להגיד שהם לא מספיק טובים בשבילנו, המין היפה?! חוצמזה איך אפשר לרקוד ככה עם בחורה ואז לא לאהוב אותה?! אני מניחה שככה גברים מרגישים כשהם פוגשים לסבית שווה...למרות שיש כאלה שזה עושה להם את זה...עדיף שאני לא אחשוב בשביל אחרים, גם ככה אני לא עושה את זה מספיק בשביל עצמי אז זה די בזבוז משאבים...

אני מתכוונת לחזור לנגן בכל הכוח והאנרגיה. בא לי גם ללמוד קצת על אולפן מוסיקה ואולי לשחק עם זה קצת, בסופו של דבר המטרה היא לייבל עצמאי משלי (אם מישהו רוצה להצטרף ויש לו כישרון במוסיקה...). אני אשמח אם זה יקרה יחד איתו אבל גם אם לא....

זה מצחיק שבא לי לעשות הכל איתו. זה אולי קצת מלחיץ אבל בא לי לבנות איתו משהו משלנו...משהו שיביא אותנו קצת לעולם.

איך אני רוצה לטוס איתו לאיטליה....אני יכולה רק לדמיין את זה בינתיים אבל זה די מדהים בראש שלי.

הגעתי למסקנה שיש לי ממש הרבה ציפיות מהעולם הזה. והאמת שאני לא זוכרת את עצמי מתאכזבת...אפילו לא כשהלכתי איתו למשחק כדורגל שהיה כ"כ גרוע רוב הזמן אבל זה היה המשחק הראשון שלי וזה היה איתו...ואפילו לרגע הוא החזיק לי את היד כאילו מתוך הרגל אבל זה היה כ"כ טבעי.ולא, אנחנו כבר אחרי השלב של להחזיק ידיים אבל זה היה בזמן שלא היינו יחד וזה הרגיש כ"כ נכון והלב שלי קפץ לכל הכיוונים שיש בגוף, ומסתבר שיש הרבה.

עכשיו אנחנו שוב ביחד אבל יש לי הרגשה שהפעם זה הולך להיות טוב. אני רק חושבת עליו ומחייכת. ואני לא שוכחת את הדברים הפחות טובים אבל אני מאוהבת וזה מדהים...מאחלת לכולם!

אני מושפעת יותר מדי מסרטים רומנטיים ואני בכלל לא בחורה של קיטש, ברור שפרחים פה ושם זה אדיר אבל אני בחורה אז זה אצלי בדם אני מניחה.

בכל אופן, אני צריכה להוריד את המינון של סרטים וסדרות...מזמן לא ראיתי טלוויזיה אז יש לי קצת חסך ואולי בטבעיות אני משלימה פערים אבל אני שונאת לראות טלוויזיה! אני צריכה לחזור לרוץ...

וואו זה כ"כ לא קשור אחד לשני, כל הפוסט הזה הוא ממש משחק אסוציאציות אחד גדול. אני דווקא טובה באסוציאציות...ראו דוגמא

 

לילה טוב:)

נכתב על ידי דרדה , 29/11/2009 03:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בא לי לשלוח לך את הלינק לדף הזה...רק שתדע. שתקרא את מה שאני לא אומרת ואולי גם תבין (כי כשאני לא איתך אז אני מצליחה להתרכז ודברים יוצאים לי פחות או יותר מסודר)....

אז מה אם אני פחדנית?...אני בטח לא אעשה את זה בכל אופן...

אני מרגישה כמו ילדה בת 2. כאילו לא התבגרתי בכלל...(יכול להיות שזה בגלל שלא התבגרתי בכלל....)

אני רוצה גם להגיד לך את הדברים האלה כי זה הרבה יותר שווה כשאומרים...ואתה שווה את המאמץ שלי. ובכלל, אני מאמינה שצריך לדבר על דברים רציניים פנים מול פנים (כשאפשר) כדי להסתכל בעיניים ולהיות חשופים ופגיעים וחזקים וכדי שלא יהיה אפשר להסתיר את מה שמרגישים באמת, להסתיר דמעה או חיוך (למרות שאפשר לשמוע דברים כאלה גם דרך הטלפון)...

אני לא בטוחה שאתה עדיין יכול לשמוע אותי מחייכת דרך הטלפון...למרות שכשאתה מתקשר אני מחייכת ומתרגשת...ולפעמים גם מזילה דמעה של געגוע....

הלוואי שהייתי מכירה אותך. כמו שהכרתי פעם.

הלוואי שהייתי בשבילך מה שהייתי פעם.

אבל אנחנו לא אותם אנשים כמו פעם ואני צריכה להשלים עם זה. אולי אחרי שאני אשלים עם זה אני אהיה פנויה להכיר אותך מחדש...

אני אוהבת אותך.

נכתב על ידי דרדה , 21/11/2009 23:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמו ספר פתוח?


בתור אחת שבמאת מאמינה שצריך להגיד את האמת ולעמוד מאחוריה אני מתחילה להיות ממש מעורערת לגבי כמה אני באמת מאמינה זה.

כמה זה עוזר כשאומרים את האמת? מה זה יעזור לו אם אני אגיד לו את האמת?

מה זה יעזור אם אני אגיד לו שאני אוהבת אותו? שאני מתגעגעת? שזה הורג אותי שאנחנו לא ביחד?

מה זה יעזור לי אם אני אגיד לו שאני חושבת עליו כל הזמן?

אני מפחדת שהפעם האמת רק תהרוס....

הוא מרגיש שיש משהו שאני לא אומרת לו. זה היה לי ברור עוד לפני שהוא אמר, הוא לא טיפש. להפך, יש לו אינטואיציה ממש טובה (למרות שאינטואיציה זה לא ההיפך מטיפשות אבל נראה לי שהבנתם את הכוונה...).

זה מצחיק שמה שככל שאני רוצה להתקרב אליו ככה אני רק מרחיקה את עצמי ממנו...

מעניין אותי אם זה נראה לו נחמד שאני רוצה לראות אותו גם אם זה לזמן קצר או שזה נראה לו פתתי?

אני בעצמי עוד לא החלטתי אם זה פתתי מצדי או טוב שאני נלחמת על מה ומי שחשוב לי.(כאילו איזה מלחמה כבר יש פה)

אני כן רוצה שהוא יבין, הלוואי שהוא היה מבין לבד מה אני רוצה ממנו, ואולי אז הוא גם היה מנסה להתקרב אליי...

איך זה שאף פעם אני לא יודעת מה הוא מרגיש, ותמיד יש לי הרגשה שהוא קורא אותי כמו ספר פתוח?

ובכל זאת הוא לא מבין.

גם אני לא הייתי מבינה אם הייתי במקומו, למרות שבד"כ אני לא מבינה גם אם זה ממש ברור אז אולי זה לא חכמה...

אני גם לא מצפה ממנו להבין דברים בלי שאני אומרת אותם.

אני לא כועסת עליו, אני כועסת עליי שאני כזאת חסרת אופי ועמוד שדרה.

אני צריכה להתחיל לעמוד על שלי ולהתחיל להיות יותר ברורה (בעיקר לעצמי...).

אני חיה באשליה שברגע שאני אשתחרר הכל יסתדר מעצמו ואני יודעת שזה לא ככה, אבל אני פשוט מסרבת להאמין בזה.

אני יודעת שאני חיה בבועה ושאני לא יודעת כלום על שומדבר. אולי קצת על מוסיקה...

אני ואני ואני ואני....זאת הבעיה שלי- אני.

נראה לי שאני צריכה להתרכז בעצמי פעם אחת כמו שצריך, לעומק ובאמת. ואז אולי אני אוכל להפסיק להתרכז בעצמי.

ואז אני אוכל להתחיל לכתוב גם על דברים שבאמת חשובים, כמו שלום עולמי. 

נכתב על ידי דרדה , 21/11/2009 22:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  דרדה

בת: 37




466

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדרדה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דרדה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)