RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
אתה אומר שאני מרוכזת בעצמי?! יכול מאוד להיות.
אבל מה איתך? אתה מרוכז בעצמך או בי?
מצד אחד זה נראה כאילו ממש לא אכפת לך, כאילו גם אם אני אלך ואזדיין עם מישהו אחר זה בכלל לא ישנה לך.
מצד שני אתה מדבר איתי המון, בעיקר עליי. על כמה שאני צריכה לעבוד על עצמי וכמה שהקשר הזה לא טוב.
אז אולי תחליט? מה אתה רוצה ממני?
אני יודעת שיש לנו משהו טוב, ז"א יכול להיות לנו משהו טוב וזה מצריך עבודה.
אמרת את זה הרבה קודם אני יודעת, אבל זה שתגיד לי שאני הרבה מאחוריך לא ממש יקדם את העניין.
זה נכון שאני הרבה מאחוריך בתהליך שלי ובכל מה שאני עוברת, ושכבר היית איפה שאני ואני לא מבינה בכלל את המושגים שאתה מדבר בהם והמילים שלי חלולות מרוב הפעמים שאני חוזרת על המנטרות שלי.
הכל נכון.
אז למה אתה ממשיך לוותר לי? למה אתה נאחז כ"כ חזק בקשר הזה?
אני עדיין בקשר הזה כי אנחנו אוהבים ואני כן מאמינה שאפשר ביחד, פעם ראשונה שאני חושבת שאפשר ביחד....
איפה כל הפעמים שאמרת לי שאתה מוכן בשבילי? שתקבל אותי ככה?
גם אתה הבטחת הבטחות והרבה.
זה לא נותן לי שום לגיטימציה לא לקיים הבטחות וסיבה למה לא קיימתי. זה לא נותן לי לגיטימציה לכלום.
אבל ממש לא בא לי להיות פוליטיקלי קורקט עכשיו. בא לי פשוט להוציא הכל עליך ולהרגיש חרא עם עצמי אח"כ.
אמרתי שאני לא רוצה שתוותר לי יותר ושאני לא רוצה מיליון הזדמנויות.
נמאס לי להרגיש כמו מקרה צדקה, להרגיש כל הזמן שאני חייבת לך משהו כי היית גדול וויתרת לי.
נמאס לי לאכזב אותך כל הזמן.
אני לא מחזיקה אותך בכוח, גם אם אני פושי ומתאמצת יותר מדי אף אחד לא מצמיד לך אקדח.
אולי זה בא לפצות על זה שאתה לא מתמאמץ מספיק... אולי אני לא טיפשה ואני רואה שאתה בקשר הזה בכוח ולמרות.
אולי אני פשוט מסרבת להאמין ולהפנים את זה שלא נועדנו להיות.
אולי אהבה זה סתם פנטזיה מטופשת לילדות בגיל הטיפשעשרה, בו אני מן הסתם נמצאת כרגע, די באיחור אם לומר את האמת....
הספק הזה. בעצמי. בכל מה שאני. זה מה שהורג לי את כל החלומות והשאיפות ויותר מכל, זה הורג לי את האופי.
אני יכולה להגיד לעצמי עד מחרתיים שאני מדהימה וחזקה וכל השטוייס, ואני מאמינה בזה, שלא תבינו לא נכון, אבל תמיד יהיה את הספק הזה שיתגנב כמו שדון דפוק ויערער את עולמי.
yep, i am that easy!
מדהים איך צעקה אחת שיחררה כ"כ הרבה. אתמול זה סופסוף הגיע.
הרגשתי את זה מבעבע כבר הרבה זמן, כמו דרקון רדום מתחת לפני השטח שמתעורר לאט לאט.
אבל בסוף תמיד הורגים את הדרקון הלא נכון לא?....
"במורד הגרון מתחלקת מועקה
"לא מספיק טוב", היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
העכבר מרחוב אילת שש
זה עם הרגש
אומר שהוא אוהב אותה
בכל זאת היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
וזה כואב, זה מפריע לתנועה
וזה כואב, זה מפריע לתנועה
במורד הגרון מתחלקת מועקה
היא כואבת , מטופשת
מרגיזה את הסביבה
העכבר מרחוב אילת שש
זה עם הרגש
זוכר שפעם היא הייתה יפה
בכל זאת היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
וזה כואב, זה מפריע לתנועה..."
אבטיפוס לא יכלו להיות יותר צודקים מזה....
| |
מצחיק לגלות לפעמים כמה אנחנו דומים להורים שלנו.
וכמה אנחנו לא רוצים להיות כאלה...
היום ויתרתי לו. רציתי להגיד לו לא לוותר ולהתמודד עם מה שהוא צריך לעשות, אבל לא אמרתי.
הוא נשמע כ"כ מבואס ועייף ומותש וחמוד שפשוט לא יכולתי.
ניסיתי לעזור אבל לטענתו ניסיתי למצוא פתרונות ולא הייתי ממש טובה בזה.
ואז, אחרי שניתקתי, הלכתי לשירותים, ושם זה היכה בי.
בד"כ הדברים הגדולים באמת קורים בשירותים, שם זה רק אתה והאסלה.
כשאתה מתרוקן אתה מפנה מקום לדברים אחרים בגוף, כמו מחשבות ותובנות למשל...
אז קלטתי כמה אמא שלי היה המעשה הזה.
כשלאח שלי אין כוח לעשות משהו הוא מתבכיין ואמא שלי ישר מוותרת לו.
תמיד זה מעצבן אותי שהיא לא מתעקשת והוא רק הולך ותפנק מרגע לרגע.
ואז פתאום כשעשיתי את זה בעצמי פתאום ראיתי כמה זה קל ליפול לשם.
אני שמחה שהבנתי את זה. מי יודע כמה פעמים עשיתי את זה בלי לשים לב בכלל.
כמו הרבה פעמים שאמא שלי מתעצבנת שאמא שלה עושה משהו ואז היא מתנהגת בדיוק אותו דבר.
יש הרבה דברים שאני מעריכה אצלה ואני ממש אוהבת אותה אבל אני פשוט לא רוצה להיות כמוה.
ועוד יותר לא רוצה להיות כמו אבא שלי, שמבטיח וחושב שכל העולם עובד לפי הזמן שלו, ושהכל מגיע לו.
קשה להתנתק מהאופי הזה כשאתה גדל עליו.
חינוך זה דבר כ"כ חזק.
לשני הכיוונים.
חבל שלגדולים לא אכפת.....
| |
הנה הגיע לו הפוסט השני, שהולך להיות באווירה קצת יותר אופטימית ועליזה:)
בעודי משוטטת ברחבי ארץ ישראבלוג פגשתי בבלוג של הנווד (אם תקרא את זה מתישהו אני מקווה שזה בסדר מצדך שאתה משומש בבלוג שלי...ואם לא אז...באסה).
פתאום שרתה עליי המוזה ונתמלאתי דחף עז לכתוב.
באחד הפוסטים שלו הוא דיבר על אנשים שעושים לו את זה, וחשבתי לעצמי שאני חייבת לכתוב משהו על חיוכים.
אתם מוזמנים לבצע את הניסוי הבא:
בעודכם הולכים ברחוב, תנסו להרים לרגע את הראש מהמדרכה, לנתק את האוזן מהפלא, להרים את משקפי השמש וליצור קשר עין עם הולך רגל אחר על המדרכה, וכן, יש כאלה!
רגע אחרי שקשר העין נוצר תדפקו חיוך מלא שיניים D:
אתם מוזמנים להוסיף "שלום" ותראו איזה עולם מסעיר של רגשות יפתח בפניכם.
שלכם ושלו.
פעם עמדתי בדוכן ברכבת ת"א מרכז סבידור ובחנתי את הפריטים בו. פניתי אל המוכר בשאלה וכשענה אמר לי משהו כמו 'אם תשאלי את זה בחיוך זה יהיה הרבה יותר נחמד'.
החיוך שעלה לי על הפנים ליווה אותי לאורך כל היום וחשבתי לעצמי כמה כיף זה לגרום לבנאדם לשמוח ככה.
אפשר להעביר את זה גם לכביש, אל תרבות הנהיגה המהוללת של הישראלי הממוצע, ואני לא מוציאה את עצמי מההגדרה הזאת, חלילה.
מכירים את זה שאתם מנסים להשתלב ואף אחד, אבל אף אחד, לא נותן לכם?! איזה מעצבן זה הא?
מכירים את זה שמישהו מנסה להידחף לכם לפני האוטו כאילו אתם חייבים לו משהו ומעכב אותכם כשאתם גם ככה ממהרים?! איזה זוועה זה הא?
מכירים את זה שאתם ממש ממהרים ומישהו נותן לכם לעקוף ומחייך אליכם תוך כדי? מכירים את זה שאח"כ אתם נותנים לאחרים? (אצלי לפחות זה ככה...כל המקרים המצויינים לעיל)
תנו לאיזה עובד נקיון בקניון חיוך ותגידו לו תודה, ותגידו תודה לאיש שמפנה לכם מהשולחן.
זה נכון שזה מה שהוא אמור לעשות אבל בקרו באיזה סניף גרוע של בורגר קינג או מקדונלדס ותראו שזה לא כ"כ מובן מאליו שיש שירות טוב ; )
(נסיון טראומתי קשה...)
בסופו של דבר, כמו שרבי נחמן מאומן הגדול נהג לומר "תן חיוך- הכל לטובה" :)
לילה טובה !
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
