| 6/2010
החברה המכוערת
זהירות! לפניכם פוסט רדוד!
שנובע מהרבה תסכול....
חזרתי לא מזמן (כמה דקות כזה) ממסיבה.
היה לי ממש ממש כיף! באמת שהייתי צריכה את זה.
לרקוד, להתנתק מכל המחשבות, להוציא אנרגיות וכעסים מיותרים.
הדבר היחיד שביאס אותי הוא שהרגשתי כ"כ בלתי נראית.
אני לא צריכה חיזוקי אגו, למרות שזה נחמד שמדי פעם מתחילים איתך, אבל אני די בטוחה בעצמי.
נכון, אני לא מלכת יופי ואין לי את הפיגורה הדרושה כדי לדגמן בגד ים אבל נראה לי שאני די בסדר, אפילו יפה.
אבל על טעם וריח....
יש לי חברה בלונדינית מהממת. גבוהה, רזה, משדרת שהיא בחורה כיפית ומגניבה. והיא באמת כזאת.
וכשאת נמוכה, לא בלונדינית וקצת מלאה לא פלא שלא שמים לב אלייך...
את רוב הערב היא בילתה בלנסות להעיף מעליה בחורים מציקים ואני בלעזור לה....
בנים, הנה עצה מס' אחת בשבילכם: כשבחורה אומרת לכם בפעם השלישית שהיא לא רוצה לרקוד היא לא משחקת אותה קשה להשגה!!!
היא באמת לא רוצה לרקוד איתכם!!!!
עצה מס' שתיים: אל תתעלמו מהבנות שאיתה, בעיקר אם זאת מישהי אחת.
זה באמת מוריד לנו את הבטחון העצמי ואח"כ אתם עוד בוכים שבחורות לא נענות לחיזורים שלכם.
והדבר הכי חצוף אולי שתוכלו לעשות זה לבקש מהחברה (שעד עכשיו התעלמתם ממנה) לעזור לכם פה!
בקיצור, באתי למסיבה בהרגשה שאני נראית ממש טוב ויצאתי בהרגשה שהיא נראית ממש טוב.
ותאמינו לי, אף אחת לא אוהבת להיות במקום הזה.
ובאמת שזה לא בא ממקום של חוסר פירגון.
להפך, אני באמת מפרגנת.
אני מתבאסת בשבילי. וזה ממש לא סותר. וזה שהיא מתכחשת לעובדה שהיא מושכת תשומת לב הופך את זה לקצת יותר מתסכל, אבל זאת כבר בעיה שלה....
אבל נסיים בנימה אופטימית, כי באמת היה לי כיף.
מזמן לא עשיתי את זה וזה היה שינוי מרענן.
אם כבר מדברים על מרענן, קניתי היום בגד ים שלם לשחייה והוא ממש נראה עליי טוב....(אם כבר פוסו רדוד אז עד הסוף)
אוף חם לי!
והבוס שם עליי עין...מקווה שלא יפטרו אותי...
למרות שזה באמת יהיה הפסד שלהם כי אשכרה אכפת לי מהמקום עבודה הזה ואני באמת עובדת טובה...
אז אני קצת איטית...קצת אדישה...
אולי זה באמת לא מקום בשבילי...
אני כבר בבירורים על עבודה בערבה...
מחכה לעונת הפלפלים :)
לילה טוב וחלומות פז :*
| |
מבצע צפרדע - או - המקרה המוזר של הצפרדע בשעת לילה
בעודי מתקדמת לעבר חדר האמבטיה כדי להשלים את ההכנות לקראת שנת היופי שלי אני רואה משהו חום וגדול בזווית העין.
ניחשתם נכון, זה היה לא אחר מאשר ג'וק אימתני!
אבל אני גיבורה! ישר קראתי לאח שלי!
משם והלאה התחיל מרדף מאוד משעשע אחרי הג'וק כשאני אוחזת מטאטא ואחי רץ אחרי הג'וק במטרה להבריח אותו אלי כדי שאוכל להשלים את המשימה ולהעיף אותו החוצה!
ולא. אנחנו לא הורגים ג'וקים.
מפה לשם, אחרי הזזת כמה ספות (יותר נכון, את אותה ספה כמה פעמים) הג'וק הגיע אליי, ובמכת מטאטא אדירה, שנראית רק לעיתים רחוקות במגרשי הוקי, העפתי אותו מהבית!
שמחים ומרוצים מהמבצע המוצלח המשכנו בהכנות אחרונות, כיבוי אורות בסלון, במטבח, נעילת דלת ועוד.
משם המשכתי לעמדת הצחצוח AKA- חדר אמבטיה.
אני עומדת ומצחצחת להנאתי כשאחי נכנס.
"את חושבת שג'וק זה רע? יש לי צפרדע בחדר!!!"
אחרי שסיימתי להישפך מצחוק מבצע צפרדע יצא לדרך.
לא לפני שצילמתי אותה (תמונות בהמשך, ברגע שתהיה לי סבלנות להתעסק עם זה).
היא נראתה קצת כמו נחש בתמונות.
באותו רגע ממש הצטערתי שאין מי שיצלם אותנו נלחמים ככה בצפרדע.
האמת שרוב הזמן שמנו אותה בפינה אבל היו לה רגעים של זינוק מאחורי השולחן.
אבל אנחנו לא וויתרנו. הבאנו מקל פלסטיק והרחקנו אותה בחזרה לפינה.
תוך כדי כך אחי מנסה שיטה אחרת: "אנחנו עושים את זה לטובתך צפרדי. אנחנו רק רוצים לשחרר אותך. אל תפחדי מאיתנו..."
אני לא יודעת מה השפיע עליה יותר, אולי הייתה זאת עצם הסיבה שכלאנו אותה בתוך גליל של כרזה מפלסטיק.
עכשיו כשאני חושבת על זה...נראה לי שזה היה גליל של התקווה....אולי גם זה עזר...
בכל אופן, בעודי דוחפת את הגליל לעברה, אחי יושב על המיטה שלו (פחדן!) ומדווח מתי היא בפנים.
ברגע שנכנסה סגרתי עם דיסק את הצד השני והעפתי אותה דרך החלון.
כך הגיע לסיומו עוד מבצע מצויין של צוות האחים!
וזה היה קורע!
אתם יכולים ודאי לתאר לעצמכם שני מפגרים רצים אחרי צפרדע ובו זמנית מתרחקים כדי שהיא לא תקפוץ עלינו.
ואוו כמה צחקתי.
מיותר לציין שאח"כ שנינו בדקנו מתחת למיטות שלנו בפראנויה משהו, רק לוודא שאין שם עוד יצורים....
אם מישהו צריך לוכד ג'וקים/צפרדעים אתם יודעים לאן לפנות...
אני במקומכם הייתי בודקת מה יש שם למטה....מה רוקח מזימות בזמן שאתם ישנים....
ליל מנוחה.... 
| |
כמה רוע אפשר לבלוע
אני די נסערת עכשיו אז כנראה שהפוסט הזה הולך להיות קצת מבולגן...
היום היה לי יום מאוד אינטנסיבי מבחינת ניפוצי כל מיני בועות למיניהן.
זה לא שאני לא יודעת את כל הדברים האלה אבל זה מכה בי כל פעם מחדש וככל שאני מתבגרת זה משאיר בי הרבה יותר סימנים כחולים...
ראיתי סרט תיעודי על איך יוצרים שאהיד. סרט שמראה מאוד מקרוב את ההסטה של ילדים מגיל הגן ואפילו קודם.
כ"כ הרבה שנאה...
זה מצטרף לכל מה שקראתי על הביטול של הפיקסיס (שלא היו לי שום רגשות אליהם עד עכשיו...) והביטוי הכ"כ מדוייק של שוקי וייס -טרור תרבותי.
בתור מוסיקאית ממש צורם לי כל פעם שמוסיקאי מבטל הופעה בגלל משהו שלא קשור למוסיקה.
וזה לא משנה איפה.
מוסיקה זה דבר כ"כ נשגב בעיניי, זה הרבה יותר חזק מאנשים וממילים.
הרבה משתמשים במוסיקה כדי להביע מחאה וגם בזה אני מאוד מאמינה.
זה נשמע סותר אבל אני באמת מאמינה שמוסיקה ואומנות וספורט וכל דבר דומה מקשר בין אנשים ומביא אנשים למקומות שבהם לא צריך הגדרות רק צריך להיות.
אמנות (ואני מכלילה כאן גם ספורט, כי ספורט זאת באמת אומנות בעיניי) זה נשק חזק.
צריך להשתמש בו בזהירות מצד אחד ובאמונה רבה מצד שני.
כבר הרבה זמן אני חושבת ללכת לנגן ולעבוד עם מוסיקה באיזה בי"ח או כל מקום אחר שזה יכול לעזור ועכשיו יותר מתמיד זה ממש בוער בעצמותיי ואני רוצה למצוא דרך שזה יכול להפשיר קצת את השנאה הקרה בעולם.
אולי לצינים שביניכם/בינינו זה נשמע קצת כמו מלכת יופי אבל אני באמת באמת מאמינה בזה.
אני באמת מאמינה ששינוי מתחיל מבנאדם אחד.
מהפכת לא התחילו מכלום והן גם לא שינו דברים בין לילה.
לוקח זמן לדברים לחלחל אבל צריך להתחיל מאיפשהו כדי שהדור הבא יוכל לקטוף את הפירות.
היום הבנתי חד משמעית שבמקום שאין בו אהבה השנאה פורחת יופי.
וזה ממש מפחיד אותי.
אנחנו לא צריכים את האוזון ואת הקרחונים הנמסים. אנחנו מסתדרים מצויין ונהרוג אחד את השני הרבה לפני שכדור הארץ יקרוס.
יש כ"כ הרבה חרא בעולם הזה ואין לי מושג מאיפה להתחיל.
אבל צריך לבחור לא? עדיף להתחיל ממשהו, ולא משנה ממה, מאשר לשבת ולשקוע בבלבול.
העיקר לעשות.
עד כאן מילים....
| |
לדף הבא
דפים:
1 2
׳”׳—׳•׳“׳© ׳”׳§׳•׳“׳ (5/2010) ׳”׳—׳•׳“׳© ׳”׳‘׳ (7/2010) | כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
