רומן סוער - סיפור בהמשכים .

"אמא תאמרי לי למה אנחנו כאן?" שאלה תמר בבכי

כאב לי לראות אותה ככה , בוכה וסובלת , ומה אני יגיד לה ? שאיין לנו כסף ? שככה אנחנו נחיה כדי להתקיים ?

פשוט בכיתי ולא הוצאתי מילה , לא היה לי ממש מה להגיד לה חוץ מ"אני מצטערת יפה שלי" אך אני יודעת שזה לא ממש עזר , המילה מצטערת לא אומרת הרבה וגם לא עושה הרבה היא רק מנחמת כביכול.

"אמא אני רוצה שנלך מכאן" תמר אמרה

"אני מבטיחה לך ילדה שלי אנחנו עוד נלך מכאן" אמרתי בלת ברירה

"מבטיחה?" היא אמרה במתיקות ובבכי

"כן מתוקה שלי" אמרתי. ניגבתי לה את הדמעות ונתתי לה חיבוק גדול מלא אהבה ,

ואז הוא ניכנס לחדר וצרח "את" והצביעה אם אצבעו הארוכה לכיוונה של תמר , "את.. , לכי מיד לקרצף את הריצפה היום יש לנו מלא לקוחות" הוא צעק , ומשך את ענת אל מחוץ לדלת.

היא הסתכלה עליי ובכתה , אני לא יכולתי לעשות דבר פשוט עמדתי והסתכלתי אייך משפילים את הילדה שלי

"אדון יוסי אני יכולה לגשת להתפנות" אמרתי

"כן ותעשי את זה מהר , למה יש לך מלא עבודה היום" הוא אמר

יצאתי מין הדלת בריצה לכיוון השירותים בכוונה לראות את ביתי , ראיתי אותה זרוקה על הריצפה בוכה ובידה ספוג שמשפשפ בלטה בלטה באדיקות , "הריצפות היו חיבות היו להיות מבריקות" כך אמר יוסי פעמים רבות.

ניגשתי אל השירותים פתחתי את הדלת וניכנסתי , הכל היה מלוכלך אבק עכבישים , וכל זה מדי יום בדרך כלל מנקה באה אבל לרוב ביתי תמר מנקה את "בית קלרה"

התישבתי באדיקות על האסלה עשיתי פיפי וקמתי , חיכיתי כמה שניות שהמים ירדו ויצאתי מין השירותים בריצה בזמן שאני רואה אייך מרביצים לבת שלי בחוזקה ומתיחים בא בצעקות "את ילדונות תעבדי כמו שאנחנו אומרים לך"

היא ראתה אותי עוברת מולה וצעקה "אמא בבקשה תעזרי לי , בבקשה אמא" הסתכלתי עלייה והמשכתי לעבור מולה ולא הוצאתי מילה , לא יכולתי לעשות שום דבר פשוט שתקתי והלכתי זאת לא היתה הפעם הראשונה שמכים אותה ככה מול העיניים שלי ואני שותקת , אני מעדיפה לשתוק למה אם לא זה יהיה יותר גרוע.

פתחתי את הדלת ואז הוא צעק עליי "כמה זמן ? , אני אמרתי לך לבוא מהר נכון ?" זה היה יוסי , הוא הסתכל עליי במבט מאיים "כולם מחכים רק לך" הוא הוסיף

"אני מצטערת" אמרתי

"טוב תשבי מהר במקום שלך" הוא צעק וכל הבנות שהיו שם הסתכלו עליי

"את" הוא אמר והצביע על אחת מהבנות שהיו שם קראו לה אינה היא היתה בת 40 ובכל זאת היא עדיין עבדה במקצוע הזה , היה קשה לצאת מהמקום הזה איין כ"כ אפשרות לצאת כל מה שנותר לנו הבנות זה להישאר כאן ולציית לכל דבר שהם מצווים עלינו.

ואז הוא המשיך "את.. היום תכחי את הילדה הקטנה שבחוץ ותלמדי אותה מה עושים בבית קלרה"

אני רציתי למות באותו רגע העיינים שלי התמלאו בדמעות שרצו לפרוץ החוצה ולצעוק "לא" אבל לא אמרתי כלום פשוט ישבתי קפואה יותר מתמיד ועיניי מלאות בדמעות שעדיין לא ירדו.

"היא עוד קטנה" אחת מהבנות העזה להגיד

"היא לא קטנה" הוא צעק עלייה בחזרה

"אווקי" היא אמרה ושתקה השפילה מבט והורידה את ראשה כלפי מטה

"עכשיו את תצאי מהחדר ותקני לשרמוטה הקטנה בגדים" הוא צעק

ככה הוא קורא לבת שלי ? מה היא עשתה ? שהוא ידבר אלייה ככה רציתי למות ששמעתי תמילה הזאת ועוד מכוונת לבת שלי.

"ואת.." הוא אמר והצביע אליי "את את היום יש לך עבודה" הוא אמר "בן כמה הוא?" שאלתי

"הפעם יש לנו לקוח חדש" יוסי אמר

"מזה אומר?" שאלתי בחשש

"הפעם הוא קטן" הוא אמר וחייך חיוך ממזרי

"עד כמה קטן?" שאלתי בפחד

"הפשוש בן 16" הוא אמר

"16?" שאלתי

"כן , אני רואה את אוהבת גדולים?" הוא אמר

אני שתקתי לא אמרתי כלום וחשבתי לעצמי 16? בחיים לא היתה לי עבודה אם בני 16 זה מוזר כזה אבל לא היתה לי ברירה וזה בעצם עדיף על זקנים.

יוסי יצא מין החדר קמתי וניכנסתי להתקלח שתפתי את כל הגוף באדיקות רבה התנגבתי ויצאתי אל חדר ההלבשה היו שם כ"כ הרבה בגדים זולים שלא כ"כ אהבתי ללמוד אותם בצערותי לא היתי לובשת דברים כאלה כלל אך מאז שהורי נפטרו דבר לא נותר לי אלה להגיע למצב שהגעתי היום.

אבל התחתנתי פעם אחת בחיים שלי וכך תמר באה לעולם אבל גם אז הלך לי רע היה צריך לקרות הדבר הנורא תאונת דרכים כ"כ אהבתי אותו אך לא נותרה לי ברירה ולעקל את זה שנגררתי לזנות.

מצאתי חצאית קצרה במידה שלי וחולצה פתוחה שהבליטה לי את החזה , התאפרתי איפור כבד ונעלתי את הנעלים הגבוהות שהיו בארון הנעליים ויצאתי אישר לחדר ההנהלה של יוסי

תמיד זה ככה אחרי שמתארגנים יוסי מסתכל במבט מלמטה עד למעלה ומאשר , ניכנסתי בחשש אל החדר של יוסי הוא הסתכל עליי ואמר "מצויין בעוד 10 דק' הלקוח יגיע"

ואז שמעתי את הטלפון מצלצל יוסי ישר ענה "6 אנשים ?" שמעתי את יוסי צועק "זה יותר כסף אתה יודע נכון?" הוא אמר שוב

"איין דבר כזה לא כולם ורק אחד זה כולל את כולם" הוא צעק

"900 שקל" יוסי אמר

"טוב" הוא אמר וניתק את הטלפון.

הוא הסתכל עליי ואמר "שינוי בתפריט"

"מה שינוי בתפריט?" שאלתי , לא כ"כ הבנתי למה הוא מתכוון

"היום זה לא 1 זה 6 אנשים" הוא אמר בחיוך ענקי

"6?" צעקתי

"כן 6" הוא אמר ברוגע כיאילו זה כלום , כי בעצם זה לא הוא שנימצא איתם אלה אני

"תצאי מהר מהחדר הם עוד מעט יגיעו" יוסי אמר ופתח לי את הדלת והשליך אותי החוצה בחוזקה.

לא היתה לי ברירה אלה ללכת לחדר ההלבשה ולהתארגן הכי טוב שיש בזמן שנותר לי , הסתכלתי על עצמי במראה ולא כ"כ אהבתי אייך שאני ניראת שנתי את עצמי על מי שאני , כשהיתי קטנה היתי דתייה לא האמנתי שאני יגיע למקצוע הזה ועוד להתלבש ככה זה לא הולך אבל אייך שהוא התרגלתי לזה לא כ"כ היתה לי ברירה וגם איין כאן בגדים נורמלים הכל חסוף , מה שיכלתי לעשות זה להחליף תחצאית לקצת יותר ארוכה , וללבוש חולצה יותר נורמלית הורדתי טיפה מהאיפור ואז בעצם נהיתי יותר נורמלית.

ואז שמעתי את הצעקות "איריס , הם הגיעו תצאי כבר" זה היה יוסי , היתי חייבת לצאת הלקוחות הגיעו חשבתי לעצמי ורציתי לבכות , שוב יעשו בי מה שהם רוצים? נימאס.

יצאתי אלייהם בחשש ראיתי את יוסי עומד מולי ומצביעה לי לבוא אליו , באתי , "כנסי לחדר מספר 6 הם שם" הוא אמר הלכתי לאט לאט לעבר חדר מספר 6 בפחד פתחתי את הדלת עמדתי וראיתי מסביבי מלא בחורים שעומדים אם פה פתוח כיאילו הם ממש ממש חיכו לבואי.

"הינה הזונה הגיע" אחד מהבחורים שהיו שם אמר

"מה אתם רוצים?" שאלתי

"לזין אותך אז מה ניראלך שאנחנו רוצים ?" בחור בלונדיני אם עניים כחולות בין 16 בערך אמר.

"מי ראשון ?!" שאלתי בללת ברירה

"מכוון שהיום יום ההולדת של בן הוא יהיה הראשון" צעק אחד מהבחורים שהישבו שם

"לא רוצה" צעק אחד מהבחורים , כניראה זה היה בן.

"מה אחי נדפקת ? , מה אתה לא רוצה להיות הראשון ?" שאל שוב הבחור ממיקודם בעל השער הבלונדיני העיניים הכחולות

"כן אני לא רוצה , עוד מהתחלה לא רציתי לבוא לכאן , ימגעילים מה אתם לוכחים אותי לזונה איזה חברים אתם" צעק בן

"טוב אז אני יכנס ראשון !" צעק הבלונדיני בעל העיניים הכחולות.

פתחתי את דלת החדר שבא נימצאת המיטה הגדולה והבלונדיני בעל העיניים הכחולות גם אחרי עדיין לא ידעתי את שמו , רק ידעתי מיהו בן.

התשייבתי על המיטה והבחור לידי ,

"אז מה עושים?" הוא שאל

"קודם אייך קוראים לך ?" שאלתי

"לי .. , עומר" הוא אמר

ואז הוא התקרב אליי ונגע בגופי , כמובן שגמאני היתי חייבת לעשות את זה אבל הפעם משהו עצר אותי נגעלתי מלגעת בו , זה מוזר כי אם גברים גדולים לא היתי כ"כ נגעלת כמו שאני נגעלת איתו והוא המשיך להעביר את מגע ידו על גופי נשקתי לשפתיו בלת ברירה.

ואז נשמעו צעקות "משטרה כולם לצאת"

עומר הסתכל עליי וזז מימני ורץ מתוך החדר אני ישבתי שם לבדי לא ידעתי מה לעשות לא כ"כ הבנתי בעצם מה קורה כאן

האם באמת המשטרה באה ? אולי זה בעצם טוב אולי ככה אני ינצל אני והבת שלי אנחנו נצא מכאן ויהיה לנו חיים טובים יותר ממה שהיו לנו עד עכשיו.

כ"כ שמחתי , רציתי לרוץ לתמר ולחבק אותה ולספר לה שסוף סוף אנחנו יוצאים מכאן אבל פחדתי לצאת לא כ"כ הבנתי מה קורה פה.

עמדתי לבדי מפוחדת בחדר , ואז נשמעו צעדי רגליים "אם יש כאן מישהוא שיצא מיד" שמעתי צעקות מעבר לדלת

רצתי מהר כדי לפתוח את הדלת כ"כ רציתי שיעזרו לי שיוציאו אותי מכאן אך הדלת משום מה לא נפתחה "הצילו אני תקועה" צעקתי

כ"כ רציתי שכבר יוציאו אותי מכאן ושאני לא יהיה כאן יותר שאני והבת שלי נצא מכאן סופית ונעלם מהחור הזה ומהחיים האלה

"יש שם מישהיא" שמעתי מישהו צועק מעבר לדלת

"יש שם מישהוא?" אחד מהם שאל

"כן" צעקתי

הם ניסו לפתוח את הדלת אבל מישום מה היא לא נפתחה זה היה כ"כ מוזר , למה דווקא עכשיו הדלת סגורה , רציתי לבכות כיאילו למה זה קורה לי דווקא עכשיו.

ואז הם הצליחו לפרוץ את הדלת , לכחו את ידי ומשכו אותי החוצה , הוציאו אותי מחוץ למבנה שמימנו לא יצאתי הרבה זמן כ"כ התגעגעתי לאור לשמש הזאת שלא ראיתי חודשים.

הם השליכו אותי בחוזקה אל תוך אוטו המשטרה חיפשתי בעיניים שלי את תמר אך לא ראיתי אותה , "איפה הבת שלי?" שאלתי

"שנגיע לתחנת המשטרה תהיה לך זכות דיבור" אחד מהשוטרים בעל המדים כחולים צעק עליי

כ"כ הרגשתי מושפלת "אני זונה" חשבתי לעצמי זה כ"כ מגעיל אני לא אוהבת את זה אני לא מאמינה שאני הגעתי למצב כזה בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב כזה והינה אני עכשיו באוטו משטרה.

הגענו לתחנת המשטרה הם הוציאו אותי מין האוטו והכניסו אותי לשם השיבו אותי על אחד מהספסלים שהיו בתחנה והלכו אחרי כמה דק' התקרב אליי אחד השוטרים היה אפשר לדעת שהו שוטר לפי התלבושת שלו.

"תכנסי איתי לחדר השני משמאל בבקשה" הוא אמר והלך לעבר החדר

אני קמתי והלכתי איתו , קיוותי שזה החוקר שלו אני יכל לספר הכל ולהוציא את כל הרגשות שלי , את כל מה ששמרתי שנים.

ניכנסתי והתיישבתי בכיסא , הוא התיישב מולי

"אני החוקר מנדלסון" הוא אמר והסתכל עליי

כ"כ התביישתי כי היתי אם החצאית הקצרה ניראתי ממש נוראה.

"תואמרי לי את שמך" הוא שוב דיבר אליי

"איריס כהן" אמרתי

"אובחן אני מבין שאת יודעת למה את כאן נכון?" החוקר שאל

"כן" אמרתי והורדתי את הראש כלפי מטה מרוב בושה

"אייך הגעת לבית קלרה?" הוא שאל

"מצבי היה קשה , אני לא רציתי" אמרתי

"כסף מה?" הוא שאל בצניות

"לא , לא" אמרתי ואז הוספתי "אני לא באתי בגלל כסף המצב שלי נהיה קשה ויוסי מצא אותי ולא נתן לי ללכת יותר"

"כן כן" הוא אמר

"איפה הבת שלי?" צעקתי , "אני רוצה את הבת שלי !!" הוספתי

"על איזה בת את מדברת ?" הוא שאל

"הבת שלי תמר היר גם היתה בבית קלרה" אמרתי בבכי

"נדבר על זה אחר כך , עכשיו תסבירי לי מה עשית בבית קלרה?" הוא שאל

"אמרתי לך אני היתי במצב קשה ואז לא היתה לי ברירה והוא תפס אותי במצב הכי קשה שלי" אמרתי

"בואי נעשה ככה תתחילי מהתחלה" הוא אמר

"בגיל 18 הוריי מתו בתאונת דרכים ונותרתי לבד , גרתי בבית נטוש עד שהכרתי את גדי בעלי לשעבר התחתנו ואחרי שנה ניכנסתי להריון והולדתי את תמר ואז זה קרה האסון בעלי עבר תאונה ומאז לא ראיתי אותו שוב הודיעו לי שהוא מת אבל לא מצאו אותו , הם סבורים שהוא מת מכוון שמהמקום שהוא נעלם היא אפשר לחזור מישם חיים ומאז הבנתי שאני ותמר לבד בעולם , לא היה לנו לאן ללכת הינו יושנים ברחובות בגלל חוסר עבודה לא היה לי אפשרות לפרנס את הבת שלי ואז הכרתי אותו ראיתי את יוסי הוא מצא אותי ברחוב שבורה והרוסה , הוא הבטיח לי שהוא ידאג לי שיהיה לי מקום לישון ולאכול וגם לבת שלי כ"כ שמחתי באותו זמן שלא חשבתי על דברים אחרים חשבתי רק אייך לפרנס את הבת שלי והלכתי איתו ובעצם מאז לא יכולתי לצאת משם" אמרתי , אני לא מאמינה ממש הוצאתי את הכל.

"כמה בנות היו איתך בבית קלרה?" הוא שאל

"הרבה היו , מלא בנות מסכנות שלא יכלו לברוח , יוסי לא ממש היה רע אלינו אבל הוא לא נתן לנו לצאת בכלל ופעם בה התעלל בנו" אמרתי

"את נהנית להיות שם?" הוא שאל

"לא , אני רציתי לברוח משם להיעלם משם לנצח ולתת לבת שלי עתיד יותר טוב מזה , אני לא רוצה לחזור למקום הזה" אמרתי בבכי כ"כ סבלתי מהמקום הזה לומרות שיוסי לא התייחס אלינו כ"כ רע אבל לא היה טוב לי , מי בכלל רוצה להיות זונה? אף אחת.

"אנחנו נעזור לך , רק אם תעזרי לנו" הוא אמר

"אייך אני יעזור לכם ?" שאלתי בשמחה ואז הוספתי "מה אני כבר יכולה לעשות?"

"תתני לנו את כל השמות של המעסיקים של המקום הזה" הוא אמר

"הם ישלמו על זה?" שאלתי

"כן" הוא אמר

אמרתי לו את כל השמות של האנשים שהתעללנו בנו מלבד יוסי שעוד היה בסדר , כ"כ שמחתי שאני סוף סוף יצא מזה והכל יהיה טוב.

"רגע ומה אם הבת שלי?" שאלתי

"אני כבר מברר לך" הוא אמר

"תודה רבה" אמרתי

"תחכי כאן" הוא אמר ויצא מין הדלת , כ"כ שמחתי שסוף סוף אני כבר לא בזה. ושלי ולבת שלי יהיה עתיד טוב.

ואז הוא ניכנס והתייבש בכיסא "איפה הבת שלי?" שאלתי

"גברת כהן , הבת שלך תהועבר למשפחה אומנת" הוא אמר

"למה?" שאלתי

"ככה בית המשפט קבע" הוא אמר

"אני רוצה את הבת שלי אני לא רוצה שהיא תהיה אצל אנשים אחרים היא הבת שלי היא לא הבת שלהם" אמרתי בבכי

"איין מה לעשות אני מצטער גברת כהן" הוא אמר

"ומתי אני יקבל אותה בחזרה?" שאלתי

"את זה כבר ניראה" הוא אמר

"אפשר לראות אותה לפני זה?" שאלתי

"אני יסדר את זה" הוא אמר

"תודה" אמרתי

"ובקשר אליי מה יהיה איתי , איין לי לאן ללכת" אמרתי

"את מקבלת דירה מעמידר ועבודה מסודרת" הוא אמר

"באמת?" שאלתי , היתי כ"כ מופתעת לא האמנתי שאם אני יצא מזה אני יקבל כאלה דברים

"כן את צריכה להוכיח לבית המשפט שאת כן יכולה לגדל את הבת שלך לבד" הוא אמר

כ"כ שמחתי שזה מה שהולך לקרות , כיחיתי רק לרגע כדי לראות את ביתי ולחבק אותה כ"כ רציתי להשתדל ולהגיע לרמת חיים טובה כדי לכחת את הבת שלי בחזרה.

"תחכי בחוץ אני יסדר שתראי את הבת שלך" הוא אמר ופתח את הדלת , יצאתי מישם וישבתי באחד הספסלים שהיו שם , מצידי היה לשבת שם 24 שעות הכל כדי לראות את תמר וחיכיתי הרבה עד שהוא חזר ראיתי תפנים שלו הוא התקרב אליי ואמר "בעוד 10 דק' תכנסי לאחד החדרים ביתך תהיה שם"

רציתי לבכות כ"כ כאב לי.

ישבתי וחיכיתי 10 ד"ק ואז הוא הגיע שוב ולכח אותי אל החדר ראיתי את תמר יושבת שם באחד הכיסאות , הוא יצא ונשארנו לבד היא הסתכלה אליי ורצה לחבק אותי

"תמרי שלי אני אוהבת אותך" אמרתי לה בבכי

"אמא למה את בוכה? עכשיו הכל טוב אנחנו כבר לא במקום ההוא נכון אמא?" תמר אמרה

"כן יפתי אבל את הולכת לבנתיים" אמרתי לה

היא לא ענתה לי היא רק חיבקה אותי ואני חיבקתי בחזרה ונישקתי אותה חזק לא יכולתי לעזוב אותה לא רציתי שהיא תלך לי אני כ"כ אוהבת אותה , היא היחידה שהיתה איתי כל השנים האלה ועכשיו אני לא יהיה איתה אני לא יכולה.

"תמרי את צריכה ללכת" אמרתי לה

"לאן אמא , לאן אנחנו הולכות?" היא שאלה

"אנחנו לא הולכות , את הולכת יפה שלי את הולכת" אמרתי בבכי

"לאן אני הולכת אמא? היא שאלה

"לבית אחר" אמרתי

"למה אמא למה?" היא שאלה

"כי ככה קבעו , קבעו שאת תלכי אז את תלכי" צעקתי עלייה לא יכולתי היתי חייבת לעשות את זה קשה , כדי שהיא תשלח אני לא רוצה שהיא תבכה

היא הסתכלה עליי ובכתה "אני לא רוצה ללכת אמא" היא אמרה

"את חייבת ללכת מתוקה שלי" אמרתי

"אני רוצה להיות איתך אמא אני אוהבת אותך" תמר אמר

"אנחנו נהיה שוב ביחד בקרוב אני מבטיחה לך מלכה שלי אנחנו עוד נהיה ביחד" אמרתי לה

"את צריכה ללכת" שמעתי את החוקר אומר בזמן שהוא פותח את הדלת

"אבל אני לא רוצה ללכת" אמרה תמיר בבכי

"את חייבת ללכת מתוקה" הוא אמר לה

"אמא תבטיחי לי שנתראה שוב" היא אמרה

"אני מבטיחה נסיכה שלי" אמרתי לה בבכי

ויצאנו מין החדר שלושתינו ואז ראיתי מולי 2 אנשים הם בטח ההורים המאמצים של תמר , "תמר אלה ההורים החדשים שלך" החוקר אמר והציג אותם בפני תמר

"אני לא רוצה , אני רוצה את אמא שלי" תמר אמרה בבכי

"איין מה לעשות את צריכה ללכת איתם" אמרתי לה

בלת ברירה ראיתי על פנייה אייך היא הולכת אלייהם לאט לאט , הם פתחו את הדלת ותמר הלכה איתם כ"כ כאב לי רציתי למות מכאב ואז נפתחה הדלת בחוזקה ותמר רצה אליי

"אמא , אמא , אני לא רוצה ללכת" היא אמרה בבכי העיניים שלה היו כ"כ אדומות כאב לי רציתי למות באותו רגע

"אני אוהבת אותך" אמרתי לה וחיבקתי אותה חזק חזק

"אמא בואי נברח מכאן" היא אמרה לי

"אנחנו לא יכולים מתוקה לי , אנחנו עוד נפגש עכשיו תלכי להורים החדשים שלך" אמרתי לה והסתכלתי עלייה בתוך העיניים ובכיתי לא רציתי להראות לה שכואב לי אבל לא יכולתי זה היה חזק מימני , היא חיבקה אותי שוב והלכה מישם הם חיכו לה בחוץ.

לא יכולתי לראות אייך היא הולכת איתם וניכנסת אל תוך האוטו שלהם אז לא הסתכלתי "את בואי איתי" אמר לי החוקר