כבר לא ממש תחילת שנה, עדיין לא סוף המחצית הראשונה, כבר עברה תקופת החגים, עוד לא חורף, כבר לא קיץ, סתיו אין ממש בישראל, אין בגרויות עדיין... טוב, איפה אנחנו? בתקופה בלי שם?
אפשר להגיד שאנחנו בתקופה של יום רבין, אולי בתקופה של תחילת העומס, תחילת החורף... הכל בערך.
השנה, בתור י'ניקים, אנחנו מארגנים בבית הספר את טקס יום רבין, שהשנה כבר לא ממש נקרא יום רבין, אלא טקס "לא לאלימות". בגלל שבית הספר שלנו נורא לימודי, אנחנו צריכים להארגן לבד את הטקס. בנוסף, עשו לנו סדנא של 5 שעות (וחצי... כי הייתה לנו מדריכה חופרת במיוחד) על חייו של רבין, על ההסתה, על הכל. באמת שזאת הייתה סדנה ממש טובה, והשיחות ממש אמרו משהו (למרות שממה שהבנתי, זה היה ככה רק בקבוצה שלנו, בגללי ובגלל עוד חברה... בשאר הקבוצות זאת הייתה תם עוד הרצאה משעממת). הסדנא הייתה טובה עד בערך השעה השלישית וחצי שלה. אז כבר נמאס. באמת, חשבתם שתצליחו להחזיק 80 י'ניקים בכיתה 5 שעות כמעט רצוף? be real.
בגללש אנחנו צריכים לארגן את הטקס, כמובן שהזמרות (אהמ אני אהמ) נדרשנו לרגן את השירים לטקס. אני לא הספקתי לארגן, ולכן ה"אויבת" שלי (כן, יש לי אויבת. לא, אני לא חיה בסרט.) לקחה על עצמה את המשימה, ותכננה איך לעשות ככה שכולם ידפקו.
חחוץ ממנה, כמובן.
מה הגאונה עשתה? לקחה את שתי המורות שאחראיות על כך, את עצמה, עוד זמרת וצ'לנית (רק למען ההדגשה - בשיחה נכחו 2 זמרות מתוך 6 בשכבה, וצ'לנית, שבכלל לא קשורה לזה.) והם עשו "שיחות". מה זה שיחות? מחליטים איזה שירים, מי ישיר מה, וכל אחד הולך לדרכו.
אותי הוציאו באמצע שיעור כדי להגיד לי ש"גל, את שרה רקמה אנושית, כתבנו לך קול ממש יפה. את חייבת. ביי."
לא יודעת מה איתכם, לי זה די מוציא את החשק לעבוד.
אז מה עשיתי? שאלתי את הזמרות האחרות אם גם להם עשו אותו הדבר. כן. שאלתי אם הן מרוצות מהשירים שבחרו להן. לא. אף שיר שנבחר לא קשור אפילו קצת לא לרבין ולא לנושא הטקס. חשבנו ביחד על שירים שיכולים להתאים, והלכנו לאחת המורות שמארגנת את הכל, לשאול מי החליט על השירים, למה לא שיתפו אותנו, ואם אפשר להחליף למה שאנחנו חשבנו.
בדיוק יצאה המשלחת לפולין (אני כל כך אתגעגע אליהם /: ) והיא הייתה עסוקה, והשניה לא הייתה בבית הספר, אז הלכנו לזמרת שנשארה - בואו נקרא לה ז' במקום האויבת? נראה לי השם הולם אותה יופי.
ז' כמובן התממה ואמרה "אבל קראנו לכן!" אף אחת מאיתנו לא ידעה על השיחות. כשאמרנו לה שהשירים לא מתאימים - "זאת כבר בעיה שלכם! לא נשנה עכשיו הכל בשבילכם!" עשתה פרצוף, יצאה מהחדר וטרקה את הדלת. יאי, חזרנו לכיתה א'
אני מסרבת להופיע בטקס שאמור להיות שכבתי, והוא הופך לטקס של ילדה אחת, כי היא אגואיסטית מגעילה. לי יש עקרונות.
היום קיבלתי שיחה מהמחנכת "מותק, למה את לא מוכנה לשיר בטקס? שמעתי את הצד של ז', אבל לא את הצד שלך". כמובן שכל זה נאמר במבטא אמריקאי כבד, כי כמובן שחייבים להקשות על השכבה שלנו, אז מחנכת אחת אמריקאית והשניה ארגנטינאית.
הסברתי לה את הצד שלי טוב טוב. היא הסכימה איתי לחלוטין (פשוט כי אני צודקת), ועכשיו אני מחכה לראת מה יקרה.
איך השיר אייכה ורקמה אנושית קשורים בדיוק ל"לא לאלימות" וליום רבין? לכו תבינו. הגיון ז'.
הקטע הוא, שאמרתי הכל לאמא שלי, והיא אמרה לי שבסוף, כמובן, אני אדפק. למה? כי אני היחידה עם עקרונות אמיתיים. כולן יוותרו לז', יתנו לה את השירים שהיא רוצה, ההרכבים שהיא רוצה. רק אני אל אשיר בטקס, כי יש לי עקרונות.
אני מעדיפה להיות דפוקה עם עקרונות מאשר מושפלת עם וויתורים.
ועכשיו קצת מוסיקת איכות -
זה נורמאלי שאני בכיתה י', בת 15 וחצי, ועוד לא היה לי חבר? אפילו לא אחד?
אני מרגישה בן אדם בודד וחסר חברים ככה. מה זה צריך להיות? מה, אני אחיה על סטוצים כל חיי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
