גיא ארז כותב בורוד

אני מודה ומתוודה, ואם היינו קצת יותר נוצרים והיה לנו את השרפרף הקטן הזה להשעין עליו את הברכיים ולדבר מול חלון עם תריסים מעץ שקצת מזכיר סורגים – הייתי מספר לכומר הזה – שמעולם לא חוויתי אהבה אמיתית. אני מודה ומתוודה, אני לא יודע אהבה אמיתית מהי.  היתה לי אהבה אחת בחיים, וגם היא הרקיבה והתישה וגרמה לי לעשות מעשים שאני אפילו לא רוצה להזכיר אותם בעקיפין ויותר מכל – האהבה הזאת, אם זה מה שאהבה באמת, הוכיחה לי שאני לא רוצה אהבה מעולם, רק אחר כך הבנתי, שאני לא רוצה להשאר לבד. ובסוף אני לבד.

לפני כמה ימים פגשתי מישהי קצת שונה – נתחיל מזה שהיא עצרה אותי, התקילה אותי לגמרי וביקשה את הטלפון שלי. נשארתי קצת המום מהישירות והבאתי לה. אני נשבע שכמעט ולא זכרתי איך היא נראית בעיקר זכרתי שהיא כובשת, במילים. גם זכרתי שהיא קצינה. כשהיא רשמה את המספר שלי היא הוציאה את המירס הענק והסרטני שלה ולא שכחה להתנצל על זה שכל רגע שהיא עומדת לידי היא מעבירה לי קרינה מייננת שטומנת בה סיכויים סטטיסטיים גבוהים לסיקול כושר מיטה משגע.

היא רצתה שנפגש, אני הסכמתי – אני הצעתי סושי, היא הציעה שנשב אצלי. אני חששתי שהיא מתחזה למנקה האסייתית שלי, היא חששה שאני אכריח אותה לשחק פרו אבולשיין. בסוף קניתי שני בקבוקי קלסברג וחיפשנו ביחד איזה סרט טוב יס מקס יציעו הפעם. היא התגלתה כבחורה כישרונית כשבחרה את "לוק סטוק ושני קנים מעושנים".  אני התגלתי כטיפש שלא ידעתי שהסרט השני של גיא ריצ'י הוא סנאצ'. (שבנינו לגמרי, הרי זה אותו קונספט עלילתי רק עם בראד פיט).  

היא העיפה מבט מבקר כשנכנסה אליי הביתה, ראיתי את קצוות ידייה נמתחות ברצון לסדר, הרגשתי את קצוות עצביה נרפים כשאמרתי "תראי, המנקה היתה חולה. ואני מאוד קשור לאנשים שמסדרים לי את החיים". עובדה, אני עדיין לא מתחבר לשום רשת אלחוטית אחרת אלא רק של Bobi5.

היא צחקה.

אני יכול להישבע שזה הצליל הכי יפה ששמעתי בחיים שלי. יש בה פאסון מטורף ואפלוליות כחלחלה מסביבה שמשתקת לי את השנינות. כשהיא מקשיבה לי אני מרגיש איך היא מלטפת לי האגו, וכשהיא מדברת אני יודע שהיא יודעת שהיא פשוט מהפנטת לי את האוזניים. אני חושב שאהבה היא לא צירופי מילים שגורמים להתרגשות אלא צירופי מקרים שמרגשים. בדיוק כמו הרגע ההוא שנישקתי אותה כשהיא חיפשה תנוחה טובה לראות איתה את הסרט.

בלוגים, בלוגרים, סקס אפיל בין האותיות. רשתות חברתיות יהיו כמו אויר לנשימה, כך אומרים אנשים. טיפשי או לא טיפשי זה לא העניין, ההשתלטות האינטרנטית על חיי החברה. הצורך בשיחה ויזואלית כבר לא כל כך נצרך כמו התלות בוירטואליות הזאת. אבל זה כבר כאן וזה יישאר פה גם אחר כך, בדיוק כמו כוכב נולד, רק נותר לנו להסכים וליהנות.

לטובתי יאמר, שאני ממש לא חדש בעסק הזה, יש מאחורי כבר כמה שנים ברזומה.

לרעתי, גם יאמר, שאני עדיין לא פיצחתי את סוד הגלובליות הוירטואלית, אני בעיקר יודע שנקמת היורמים זה לא רק שם של סרט – זה כאן ועכשיו. אני כבר לא אאוטסיידר, אני לא כאן רק בשביל להצחיק, אני לא האח הקטן (או הגדול), אני לא צריך להוכיח. אני צריך להרעיש. מילים, משפטים, גיבובים, ניבובים, שטויות, חיי היום, חיי הלילה, חיי הזונה שנמצאת בחולות של תל ברוך, תחושות, רגשות ובעיקר מלא כוסיות שלא יודעות איך אני נראה.

אני כותב, כמו כולם, במטרה להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת כדי שיהיה נקי בפנים. להשאיר את זה נקי למישהי אחרת שתבוא לכלכך. ותלך, שוב. ואם כבר להוציא את הכביסה המלוכלכת – עזבו רגע את הצ'אט בפייסבוק. זה ייקח יותר מדקה. אחרי הכול, אני פולני. ההורים שלי לא חסכו לפסיכולוגית טובה בעתיד אלא בשביל להדביק לאימא שלי טפטים מאוזבקיסטן בסלון. 

את ההיא, ארבע שורות למעלה, הכרתי כאן בדרך הישנה ללא רשת אלחוטית ובמחשב נייח גדול וישן. בדייט הראשון ישבנו בפאב, שאני אפילו לא זוכר את השם בשביל לפרסם, באזור לילינבלום. זאת הייתה ההצעה שלה, עד היום אני לא יודע מה זה אומר ואם יש לזה משמעות. בסופו של אותו הערב – אני ידעתי שזה לא יסתיים פה. 

היא הרבה יותר גדולה ממני במושגים של גבר ואישה והרבה יותר מנוסה ממני במושגים של גבר בעיקר. לפניה לא היו לי הרבה, כאלה שאפשר לספור על כף יד אחת. בדיוק כף יד אחת (שזה אומר חמש, זה מספיק מביך. מזל שזה בסוגריים). היא כל מה שרציתי – גבוהה, שנונה, סטודנטית לפסיכולוגיה בתואר שני ובעיקר תל אביבית.

אני הרבה יותר קטן ממנה במושגים של אישה בעיקר. אני לא נמוך, אני יותר שנון ממנה, אז הייתי רק בצעדים הראשונים להשכלה גבוהה ובעיקר אני מגיע מאזור השרון. אזור השרון הוא המקום שנמצא בין נתניה לתל אביב ומאוד רוצה לקיים דו קיום בין הקוטביות הזאת. יש לנו ים ואין לנו הומואים. יש לנו את הרצליה פיתוח ואין לנו מקומות בילוי עם סלקציה. אזור השרון הוא המקום של בוגרי צפון תל אביב שמגדלים את הילדים בדיוק ההפך ממה שעשו איתם.  

אז האמנתי שבחורה כמוהה לא תפתיע יותר מדי, עד שגילתי היא בכלל לא תל אביבית במקור. היא נולדה, גדלה וחונכה עד גיל 21 בחו"ל – אזור באר שבע. שמבחינתי זה מקום שנמצא שם בדרך לאילת.  היא לימדה אותי המון, בעיקר מושגים כמו : "לסנן למוות",  "אין לי זמן לנהל מערכת יחסים", "לא עכשיו, אני יושבת בבנדיקט" ואפילו שמעתי גם "אני לא פנויה רגשית" (הווה אומר – אם תהיה מספיק טוב במיטה, אני יכולה להיות פנויה פיזית). הרגשתי כמו סמרטוט.  החלטתי שאיתה אני רוצה להיות ולא חלקתי עם אף אחד את המטרה שלי (יש לי סבתא רבא מרוקאית שאומרת שבשביל להצליח צריך לספר כמה שפחות), יצאתי עם בחורות אחרות במקביל אבל לה תמיד השארתי מקום להודעת סמס טיזרית שתזרוק אותי בחזרה לעולם שלה. והיא עוד תאמר: גיא ארז, קח אותי בבקשה. לאישה.  ונחיה לנצח.

שנתיים וחצי אחר כך, זה מה שקרה באמת.

שלא תטעו לא עברתי לגור איתה, לא לקחתי אותה לאישה ואני גם לא אחיה איתה לנצח. אני פשוט ממש טוב והיא עדיין "לא פנויה רגשית". מזל שמהיום אני תל אביבי.