לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2009

דילמה.


אני מתחילה לוותר על דברים שעברתי כבר הרבה זמן איתם כי פשוט איבדתי עניין.
לדוגמא האהבה הראשונה שלי, א'. הכרתי אותו במשך 4 שנים עד שנהיינו ביחד.
היינו ידידים טובים, אם לא הכי טובים ודיברנו על הכל. ולפני 4 חודשים הכל פשוט התמוסס.
אני חושבת שמהרגע שחזרנו [ אחרי שנפרדנו בפעם השנייה ] הקשר שלנו התחיל להתפרק.
אולי כי התבגרתי באיזשהו מובן, בכל זאת, הייתי בת 13 וחצי שזה התחיל ועם כל הכבוד אני עוד מעט בת  16.

התחלתי לאבד את האהבה שלי אליו, אהבה שמילאה אותי לפני זה ויצאה לי מכל החורים.
או לדוגמא הלהקה הייצוגית שאני נמצאת בה כבר 8 שנים.
לפני השנה, מוסיקה הייתה החיים שלי, בעיקר בגלל אחותי שהיא חיה ונושמת מוסיקה.
באיזשהו מובן חיקיתי אותה, בהרבה מאוד דברים. בגללה נכנסתי ללהקה,

בגללה התחלתי להתחבר כלכך לקטע המוסיקלי. אבל...

אף פעם לא באמת הרגשתי שייכת, אף פעם לא באמת הרגשתי שזה המקום היצירתי שלי. תמיד הייתי בת אדם סוג של יצירתית,

תמיד חיפשתי דברים כאלה כדי לבטא את עצמי.
אבל אם כמה שאני מאוהבת במוסיקה, הרגשתי שזה לא המקום הנכון.

ואז השנה העבירו אותי למגמת אומנות אחרי שהמחנכת שלי [ שהיא גם המורה לאומנות ] התעקשה במשך חצי שנה,

כולל בחופש הגדול שיעבירו אותי לשם. ועכשיו אני מרגישה שמצאתי את זה, מצאתי את המקום היצירתי שלי, ואני נהנת  מכל רגע ורגע.

אפילו מהחלק העיוני שהוא תולדות האומנות ותולדות העיצוב.

אני מחדשת חברויות ישנות שמתו בעקבות חוסר התמדה בקשר.

וטוב לי, באמת טוב לי.

אבל בעקבות זאת, התשוקה שלי למוסיקה נעלמה כלא הייתה, האהבה שחשבתי שהיא ללא גבולות מתחילה להציב גבולות חדשים.
אני יושבת בחזרות, דבר שפעם הייתי מחכה שתגיע השעה שיתחילו,

ומסתכלת על השעות בתפילה שיזוז יותר מהר כי אני לא רוצה להיות פה.

זה לא שאיבדתי את הרצון לשיר ואת האהבה שלי למוסיקה,
אבל כרגע, יש לי את האהבה האמיתית שאני צריכה. דרך שמתאימה לי לבטא את עצמי.
ועכשיו אני נמצאת בדילמה. במקרה של א' אין שום דילמה,

עברו 4 חודשים ואני לא מתחרטת על ההחלטה שלי לשניה אחת, באמת שלא.

אבל במקרה השני, הלהקה. אין לי בה מקום יותר,
ואני מתלבטת אם לצאת או לא, בכל זאת, 8 שנים מהחיים שלי העברתי במקום הזה.
איך זה יכול להיות, שלהשתחרר מדברים יכול להיות הרבה יותר קשה מלהיכנס אלייהם?
למה אני לא מצליחה להגיע להחלטה מסויימת? האם אני צריכה לצאת מהלהקה ולהתמקד באומנות?
או שיש מקום ל2 הדברים האלה בחיי? כנראה שיש לי עוד הרבה מחשבה לעשות.
למזלי, נשאר עוד שבוע לחופש, אני מקווה שאני אמצא תשובה ברורה וסופית עד אז.


.Glory

נכתב על ידי , 6/10/2009 15:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



624
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Glory אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Glory ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)